וודאות בהתקפה

שו”תקטגוריה: אמונהוודאות בהתקפה
יהודה שאל לפני שבוע 1

שלום וברכה.
במשך המון זמן (כשלוש שנים) אני מנסה להבין ולהציג בפני עצמי ובפני אחרים איזשהו מחסום שמעמיד את חיי בטלטלה מתמדת.
כולי תקווה שבשורות הבאות אצליח לשטוח את דיברי נפשי בבהירות ככול האפשר. ואולי כאן המקום להתנצל על הסגנון המפותל מעט של הדברים. נדרשת גאוניות וכישרון רב כדי לזהות את צורתו של התוכן האצור פנימה בנבכי הנפש באופן הכרתי ומודע ומשם לתרגמו למילים ולמשפטים. כישרון שככול הנראה אני חסר אותו וא”כ עמך הסליחה.
ובכן-
אני לא מבין מהיכן שואבים הרבנים שלי את הוודאות הזו בצדקת דרכינו (בכלל ובדרכם בפרט)?
לא פעם נכחתי בשיעור שניתן לנו בישיבה שבו נאמרו תכנים שבאמת רוממו את הנפש, החדירו בלבי וודאות באמונתנו וזרעו בו שמחה הבאה מהתרת הספקות , אלא שבה בעת שבצבצו מתוכי הרגשות הנעימים הללו ואך לרגע קט יכולתי להתענג על תחושת היציבות הכללית שפוקדת את נפשי, ראיתי בדמיוני התכנסות של ארגוני שמאל קיצוניים (כדוגמה) אשר אנשיה ותומכיה שואבים ממנה רוב נחת והזדהות, תחושת וודאות פורחת וחיזוק היחס הקיים בנפשם לאלו החולקים עליהם בעת שמאגרי הלהיטות והנחישות לממש את חזון אחרית הימים שלהם נעשים גדושים עד אפס מקום.
אם האמת היא אחת אז איך א”כ יש מחלוקות בעולם? למה כל אחד מזהה אמת אחרת?
ומשכך הוא המצב מניין אנו שואבים את הוודאות שלנו בצדקת דרכינו? באיזו זכות אנו מכריעים על כולם שהם אוחזי שקר ויחסינו אליהם מבקר ותובע?
ואם בשכל אנו מוכיחים לעצמינו- והרי שיכלנו ככל שכל אנושי נפעל ממרקם חיינו כולו וודאי שנאמר על שיטתנו (וכן האחרים על שיטתם) שהיא הנכונה.
איזה ערך יש בתחושת הוודאות הזו שבליבנו אם גם אנחנו כמו כולם אומרים שהאמת נחבקת בזרועותינו?
ביקורת זו כמובן היא איננה מופנית כלפינו בלבד אלא כלפי כל מי שיקום ויוציא מילה מפיו בכל נושא ובכל עניין.
מטרידה אותי העובדה האמתית שסביר מאוד להניח שאם הייתי נולד למשפחה המתגוררת כמה מאות קילומטרים מאזורי אשר אנשיה מתפרעים ברגעים אלו על הגדר ומפגעים במדינתי, כל מבנה החשיבה שלי על אודות העולם ופרטיו היה שונה בתכלית וכי כול מה שאומר אני עליו היום שהוא אמת, שם הייתי מגנה ומפלל להשמידו בוודאי.
כשאני שומע את רבותי מדברים ומנסים לעצב את נפשי להסתכל על העולם באופן מסויים אני הודפם בתוכי ולא מצליח לקבל מהם תורה ואהבת ישראל כי אני אומר לעצמי שזה ברור שככה הוא חושב הרי הוא חונך להגיד ולחשוב בצורה זו.
אם הכל סובייקטיבי, צודקים הם הוגי התפיסה הפוסט-מודרנית שהכל הוא לגיטימי ובבוא מי שינסה לדרוש את האמת במרחב חיינו, אם יהיה ישר מספיק וחריף בשכלו- פשוט לא יוכל להוציא מילה מפיו. או לחשוב איזו מחשבה בכלל.
וודאי שא”א לנהל כך חיים ואכן נראה שאת התרבות היום כבר לא מעניינת האמת והמוחלטות אלא איש ככול הישר בעניו יעשה.
אבל מעמדת נפשי הנוכחית- אני נמלא דומיה. באמת א”א להוציא שום מילה מהפה. באמת א’א לדעת מה נכון ומה דמיון. וזה שא’א לחיות ככה לא אומר שזה לא נכון. (אני מודע לסתירה הפנימית שזועקת מדברים אלו- שאם אני אומר שהאמת היא שא’א לברר מה היא האמת, בכך סתרתי את ראשית דברי. ומכאן ימשיך הלופ עד אין סוף).
כמו שאני בטוח שניכר מתוך סגנון הדברים כאן- אני מבולבל וטרוד מאוד. למעשה האמת היא שאני לא חיי. אני עומד במקום וטובע לאט לאט. בבקשה עזור לי להבין. בתודה רבה.
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 7 ימים

שלום יהודה.
אני חושב שהבנתי היטב את הבעיה, והקדשתי לה כמה ספרים. בעיקר את ‘שתי העגלות’ ואת ‘אמת ולא יציב’ (כדאי לך לקרוא את ההקדמה לשני – שנוגעת בדיוק בנקודה הזאת). בקצרה אומר לך כך: אכן לתחושת וודאות אין שום בסיס, ומי שמדבר על וודאות מרמה או אותך או אולי גם את עצמו. אדם הוא אדם וככזה הוא לעולם יכול לטעות. מאידך, הטעות הפוסטמודרנית היא לקפוץ מכאן למסקנה שאין אמת והכל יחסי (נרטיבים וכו’). הם מזהים בטעות אמת עם וודאות, ולא היא. אכן אין וודאות אבל אין זה אומר שאין אמת. יש אמת, ויש לי כלים לנסות ולהתקרב אליה ואף להגיע אליה, אם כי לעולם לא תוכל להיות לי וודאות שאני צודק.
מבחינתי דווקא מי שמודע לקשיים שתיארת יכול להתקרב יותר לאמת, מפני שהוא בוחן את עמדותיו ולא הולך אוטומטית אחרי ההתלהבויות הקבוצתיות והאישיות שתיארת. הוא שוקל עמדות אחרות ומנמסה להבין מה עומד ביסודן והאם זזה רלוונטי עבורו. ובסופו של דבר מגבש עמדה משלו תוך ניסיון להבין מה משיקוליו סובייקטיבי ומה יש לו תוקף ממשי. וכמובן אחרי הכל הוא מבין שאין וודאות ולא מצפה לוודאות. לא ניתנה תורה למלאכי השרת.
אגב, מסיבה זו אני גם מניח שהקב”ה אמור להתייחס כך לאנשים מדתות ומקבוצות והשקפות שונות, כי גם הוא  מבין שאין לנו דרך להגיע בוודאות לאמת ואנשים מגיעים למסקנות כהבנתם. כל מי שבאמת חושב את מה שהוא חושב, גם אם הוא טועה הוא אנוס.
באשר לשאלה לגבי השפעת החינוך ובית הגידול על השקפותינו, היא נדונה כאן כמה פעמים בעבר. הנה דוגמה שמצאתי כעת (ויש עוד כמה מקומות):
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%91%E2%80%8E

יהודה הגיב לפני 4 ימים

יהודה.
שלום ותודה על המענה הזריז.
אני מבין שמדויק יותר לומר שאין וודאות אלא ייתכנות סבירה שהדבר נכון. כך גם ביחס לאמירה זו גופא. אין זה וודאי שהיא וודאית אלא היא קרובה להיות כזו.
אך מה בנוגע לקליטת החושים?
הינה לדוגמה עומד לפני על גבי שולחן חדרי עציץ גדול ובו פרחים מלבלבים מדיפים ריח נעים בצבעים שונים.
אמת הוא שמבחינת השקפת השכל אין זו מציאות וודאית. אולי אני חולם? או מדמיין? וכד׳.
ובכל זאת קיים בי ציר אחר בכוחות הנפש שגוזר שאני רשאי להיות בטוח שזה וודאי.
האם זו לא טיפשות לומר ״כן אני רואה שיש כאן עציץ. אבל לא הוכחת לי את זה״?
מניין שרק על השכל יש להישען לדעת מה אמת ומה לא?
אני מסכים שיש והחושים מטעים ומשלים אותנו.
אבל ברור לי שיש מקרים שבהם הדרישה להעמיד את הדבר בראיה שכלית חותמת היא אווילית ומנותקת מאיך שאנו בני האדם חיים.

mikyab צוות הגיב לפני 4 ימים

אני לא מחכה להוכחה כדי לקבל את התחושות שלי, וגם לא מצפה להוכחה כזאת כי לא יכולה להיות. ועדיין השאלה למה לקבל אותם. לכן כספקן איני מניח עליונות של השכל על ההכרה. אני מפקפק בשניהם. בפרט לאור הידע שיש לי על דרך ההיווצרות השרירותית של החושים וההכרה ואופן פעולתם (אבולוציה).
השאלה איך אנחנו חיים לא רלוונטית לדיון. השאלה היא איך נכון לחיות.

פשיטא הגיב לפני 2 ימים

“אני לא מבין מהיכן שואבים הרבנים שלי את הוודאות הזו בצדקת דרכינו”, מה יש להבין, ברירת המאמינים, אלו שאין להם את הוודאות הזו לא יכלו להפוך להיות רבנים שלך מלכתחילה. ומהיכן הם שואבים זאת זו כבר שאלה בפסיכולוגיה.

כתוב “לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת” , כלומר כל אדם מצווה לשקול ולבדוק לפני שהוא עושה מה שאחרים עושים האם מדובר במעשה רע או טוב.
ויש שדרשו, אל תקרי “רבים” אלא “רבנים”. ואידך זיל גמור.

המקור היחידי לכך שאתה כן יודע דברים מעבר לסתם משהו אקראי זה העובדה שהמוח שלך הוא תוצאה של הרבה עשרות מיליוני שנות אבולוציה והתאמה לסביבה. יצורים, בכללם בני אדם, שאינם מכירים את סביבתם מספיק טוב לא ישרדו. אבל באותה מידה גם ברור שאותה היכרות עם הסביבה אינה שייכת למושגים של “אמת ושקר” כי זו היכרות שעוצבה להיות מספיקה כדי להתמודד עם המציאות היום יומית סביבך. כמו שזה אצל בעל חי אחר. לדוגמה במציאות הביולוגית הזו אינך נדרש אלקטרונים ולכן אינך מודע לקיומם.

השאר תגובה