ויטגנשטיין – גבולות השפה ואתיקה

איני זוכר את הטיעון, אבל כפי שהצגת אותו הוא נראה לי בטל ומבוטל כעפרא דארעא. את הנחה א אני מוכן לקבל כל עוד נכלול בשפה גם את מה שאנחנו חווים ב"עיני השכל" שלנו, כגון יישים מתמטיים מופשטים או מושגים כמו דמוקרטיה או טוב לב. הנחה ב היא שטות. הכשל הנטורליסטי קובע שאין קשר בין עובדות רגילות לבין נורמות. אי אפשר לגזור נורמה מעובדה. אבל אם יש עובדות אתיות אין מניעה לגזור מהן נורמות. אני צופה ב"עיני השכל" באידיאת המוסר ו"רואה" שמעשה כלשהו הוא מוסרי או לא מוסרי. מכאן נגזר שאסור לעשות אותו. זו משמעותה של עובדה אתית. הגדרתי זאת בספרי אמת ולא יציב, וגם במחברת הרביעית באתר שלי. אם מקבלים את תקפותו של מוסר, כלומר לא רואים בו קונוונציה בעלמא, על כורחך יש עובדות מוסריות (שאם לא כן – מה תוקפן של תחושות או קונוונציות? זהו הכשל הנטורליסטי). ומכאן שיש מוסר תקף וגם ניתן לדבר עליו בשפה. אגב, עובדה שאנחנו עושים זאת (ע"ע מור והנפת הידיים שלו, אבי הכשל הנטורליסטי).      אגב, אני לא רואה הבדל בין לחשוב/לחוות על משהו לבין לדבר על משהו. גם החשיבה/חוויה שלנו יכולה להיות מוגבלת על ידי מה שהיא פוגשת. כל השאר יכול להימצא בראש אבל כהזיה בלבד (ולא כחשיבה או חוויה). אם כן, מה שאתה אומר על השפה תוכל לומר בה במידה על החשיבה. אז אם אין לדבר על המוסר גם אין לחשוב עליו. ובעצם – המסקנה היא שאין דבר כזה. ומכאן, שאם יש דבר כזה – ניתן לדבר ו/או לחשוב עליו. מש"ל.