חיובי התורה נפרדים ממוסריות

זהו טיעונו הידוע של הרמב"ם. אבל אני לא השתכנעתי ממנו מעולם. נניח שאני לא  צודק, ובעצם ביסוד כל ההלכות מונחות תפיסות מוסר עמוקות ונשגבות. אז כעת כל הגויים כן מבינים זאת ומעריכים אותנו? האם הם מבינים משהו שאני לא מבין בהלכה? לכן הקושי הזה תלוי ועומד ואין לו קשר לדיון שלנו כאן. לעצם העניין, למי שיש אמון במקור האלוקי של התורה יכול אולי להתפעל דווקא מחוסר המובנות שלו. לחלופין, אולי הם יתפעלו מהתוצר של עם חכם ונבון ולא בהכרח מהחוקים הספציפיים שהוא מקיים. דוגמה לדבר מאמרו הידוע של קישון, הכיפה הסרוגה (מי לא שמע עליו בפעולה בבני עקיבא?), שם הוא אומר שהוא לא מבין מדוע אי אכילת חזיר או לבישת כיפה משפיעים על התנהגות אנושית, אבל התוצר (איך שנוער דתי מתנהג) עורר בו התפעלות.