חשיבות תנ''ך

גם אם אני לא לומד מהתנ"ך אני מסביר את התנ"ך, ולכאורה לזה אמור להיות ערך כמו ששואלת הגמרא 'למאי נ"מ למיסבר קראי', [אף שלנו אין שום תועלת מהידיעה מי לבש קודם את בגדי הכהונה]

מה זה השטויות האלה? התנך לא מלמד כלום? והמשנה והגמרא כן?
הרי בסופו של דבר הולכים לרב ושואלים מה ההלכה.
אפילו הרמבם אמר שאחרי כתיבת ההלכות לא יצטרכו ללמוד כלום חוץ מהתורה וההלכה. כלומר הגמרא מיותרת.

חזרה על סוגיה בגמרא היא לא לימוד תורה?
נניח ללא חידושים, וא"ו לשם הזיכרון, לצורך העניין

לפי התורה לימוד תורה זה לימוד של מה שמשה רבינו כתב.
לפי הרמבם:
וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ אֶת זְמַן לְמִידָתוֹ. שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וּשְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר וְיָבִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּמָרָא:

חזרה היא כן לימוד. מטרתה היא להטמיע את החומר שידעתי כבר שלא יישכח. אבל ללמוד ערכים שאני יודע ואין סיכוי שאשכח אין מטרתה לצבור מידע ולכן זה אינו לימוד. מעבר לזה, גם מבין מה שכן נחשב לימוד, כתבתי שיש היררכיה בין סוגי הלימוד.

בס"ד י"א בסיון תש"פ

למיכאל השר הגדול – שלום רב,

עכשיו אני מבין! אתה מלאך! רק מלאך שהוא 'שכל נבדל' יכול לומר: 'ערכים שאני יודע – אין סיכוי שאשכח'.

אך מה לעשות בני אדם קרוצי חומר, המלאים יצרים וטרדות – עלולים גם עלולים לשכוח א5 הערכים הנשגבים בשגרת חייהם האפור, ולפיכך ניתנה להם תורה כדי שיהגו בה יומם ולילה וייזכרו בערכים הנעלים ויפעלו על פיהם.

וכפי שהשיב לכם משה רבנו לפני 3332 שנה, שהתורה צריכה להינתן דווקא לבני אדם העלולים להיכשל ולא לעמוד בדרישותיה הערכיות הגבוהות של התורה

בברכה, אחד האדם

בלשון התנך מוסר זה משהו שלוקחים. התורה אין עניינה ללמד מוסר. וכבר נאמר שדרך ארץ קדמה לתורה (וידיעת השפה העברית קדמה לתורה…).

אז אדם שמחפש להיות רובוט שאיזה מתכנת על פוקד עליו כיצד לצעוד ברחוב מבחינה מוסרית, לא ימצא תשובות לשאלות אלו בתורה.

לא הבנתי מה הכוונה שאין חדש בלימוד התנ"ך? הרי מלבד ערכים הוא גם מתאר מאורעות היסטוריים שחשוב לדעת ולהכיר. מה גם שהוא מסוגל לבנות בך זיקה וקישור חיי עם הלאומיות היהודית ומדוע א"כ אינך רואה ערך בלימוד התנך?

יהודה,
זה כמו להזכיר לזוג שנשוי 40 שנה את המריבות שלהם בשנים הראשונות. זה כבר לא שייך ולא מעניין. כשיהודים בגלות שאלו מדוע אנחנו בגלות? ענו להם תסתכל בתנ"ך. אבל היום כשבאנו לארץ ואנחנו מקימים אותה מחדש את מי מעניין אותן מריבות ישנות. עברנו עם הקב"ה כל כך הרבה והעולם הדתי הלך והשתנה שכיום הנביאים כבר לא כל כך מעניינים. צריך ללמוד הלכה מהתורה. תהילים תמיד טוב לומר. אפשר ללמוד מספרות החכמה אבל מה יש ללמוד מהנביאים?

הדברים כבר נדושו כאן. ומפורטים היטב בספר השני בטרילוגיה.

הדיון האם אפשר לקרוא ללימוד מוסר 'לימוד' מפורט היטב בספר. שם הרב כותב שלכאורה יש לתנ"ך קדושה והלימוד בו הוא לימוד בחפצא, מפני קדושת הנוסח, הרב מסייג שמלימוד שמפיקים ממנו הלכות יש חשיבות יתר, ובכלל קשה להבין את הקדושה שבקריאת תנ"ך מבלי להפיקממנו משהו [ורק להסביר בו].
אני לא מבין את ההבדל- אם יש קדושה בתנ"ך ויש מצוה ללמדו כמו שאומרת הגמ' 'למיסבר קראי', אין חילוק בינו לבין לימוד הלכות, מפני שגם לימוד הלכות אין לנו תועלת מעשייתם, כל מה שאנו מקיימים את הכתוב בתורה זה מפני הקדושה שאנו מאמינים בה, אז מה ההבדל???
יתכן שלא הבנתי כראוי, ותודה לרב על הכל!!

לא מדובר על השאלה האם הלימוד מועיל לי אלא האם הוא מלמד אותי משהו שלא ידעתי. לימוד הלכתי מלמד אותי שאסור לאכול חזיר ושיש מיגו כוח טענה. אלו דברים שלא הייתי יודע בלי הלימוד ושאין לי מקור אחר ללמוד אותם ממנו. בתנ"ך אני לומד ערכים ( שצריך להיות ענוותן) או עובדות היסטוריות. בראשון אין חידוש ובשני גם אם יש ערך ניתן עקרונית ללמוד אותו ממקורות היסטוריים אחרים (וגם אם במקרה אין לי מקורות כאלו, זה סתם עניין מקרי וטכני).

מה הריוח בלדעת שאסור לאכול חזיר?
שלמעשה אינני אוכל אותו.
מה הריוח בלא לאכול חזיר?
שאנו מאמינים שיש בזה משהו שפוגם גם אם איננוו מבינים.
לימוד או קריאת תנ"ך, גם אם לא מלמד אותי כלום אם יש קדושה בטקסט והלימוד הוא ב'חפצא' אין סיבה להמעיט מערכו כי איננו מבינים מה מועיל לימוד תנ"ך שאיננו מפיקים ממנו כלום.
[זה בלי להיכנס לדיון על לימוד מוסר]

נור, קראת את מה שכתבתי? הסברתי שאני לא מדבר על הרווח. טענתי היא שלימוד תנ"ך אינו לימוד ולא בהכרח שאינו חשוב (שזה גם נכון לדעתי)..

אבל יש בו מצות לימוד תורה?
א"כ במה אינו נחשב לימוד?
מהספר של הרב היה נ"ל שיש לימוד ב'חפצא' אם טעיתי אני מוחק את כל הנ"ל, אם לא טעיתי לא הבנתי במה גרע 'מיסבר קראי' שאין שום תועלת שמפיקים ממנו אבל יש מצוה, לבין נטילת לולב.

מצוות לימוד תורה יש בו, כי אתה ממלמל דברי תורה (בחפצא). אלא שלדעתי זה לא לימוד. הסברתי זאת שם. מה הקשר לנטילת לולב?

גם אם זה לא לימוד, אין חשיבותו גורעת מלימוד.
מה התועלת בלימוד? הידיעה שצריך ליטול לולב, גודלו של הלולב והפרטים הנוספים. מה התועלת מנטילת הלולב? תועלת שאיננו יודעים אך מאמינים לנותן התורה שהיא קיימת, אם יש מצוה בלימוד תנ"ך מדוע יגרע ערכו מלימוד הלכה?

[בשונה מלימוד שמפיקים ממנו תועלת מוסרית שהיה אפשר לטעון שיש תועלת שמבינים וולי מעלתו גדולה ממעלת לימוד תנ"ך, בלימוד הלכות שהתועלת מידיעתם גם היא אינה מובנת, איני רואה סיבה למעלת ההלכה על פני התנ"ך]

הכל הוסבר היטב כאן ובספר. איני יודע מה עוד צריך להוסיף. יש לימוד שאולי אינך מבין את תועלתו, ויש מה שלא מלמד אותך כלל. תחליט לבד מה עדיף ומה לא, אבל ההבדל הזה ביניהם קיים.

אני מרגיש שהויכוח נעשה עקר, אבל אולי לא התנסחתי כיאות,
אם יש מצוה, אינני רואה הבדל בין לימוד לצורך דבר שאינו מובן, ללימוד שהוא עצמו אינו מובן,

[האמירה 'יש צורך, רק שאותו אינני מבין זה כמו אותו מורה שאמר שהעולם עומד על שלשה פילים, וכששאל תלמיד על מה עומדים הפילים אמר 'כעת מדברים על הפילים ולא על העולם', איני רואה סיבה להבדל בחשיבות בין דבר שהוא מצוה ואיננו מבינים, לדבר שאנו מפיקים ממנו מצוה שאיננו מבינים]

בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.

הרמד"א אומר: הפוך בה והפוך בה, שכלום בה. ובה תחזי, ולא תמצא בה דבר שאיני יודע. שאין לך מידה טובה הימני.

לא מדובר על לימוד לא מובן. מדובר על משהו שאינו לימוד. לא מלמד אותי כלום. זה באמת נראה כמו דו שיח של חירשים, ואני לא מבין מה הבעיה ומה לא מובן. הדברים פשוטים כביעתא. אחזור עוד פעם ובזה אסיים.
כשאני לומד תנ"ך הלקחים לעולם לא מחדשים לי כלום. זה תמיד מה שחשבתי מקודם (להיות ענוותן, פמינמיסט, שמרן, נועז, שיקול דעת וכו' וכו'). וגם אם יש ויכוח בן אנשים ותפיסות הוא לעולם לא יוכרע מתוך הלימוד (כל אחד יפרש את הפסוקים כדרכו). הסוציאליסט "ילמד" משם סוציאליזם והקפיטליסט קפיטליזם. החרדי "ילמד" משם אנטי ציונות והציוני "ילמד" משם ציונות. התנ"ך הוא כתם רורשך. אם הדבר כך, אזי באופן מהותי אין כאן לימוד. לימוד הוא הפקת מידע מתוך הטקסט. זה לא קורה כאן.
לעומת זאת, בהקשר של לימוד הלכה או עיון תלמודי אתה לומד כל הזמן דברים חדשים. אולי אינך מבין למה זה טוב ומה זה מועיל, אבל לימוד יש כאן.

ואם זה לא 'לימוד', יש סיבה שזה יהיה פחות חשוב?

אם בשניהם יש מצוה מה הסיבה להבדל בחשיבות? כי מה'לימוד' אני מפיק משהו שאיני מבין מהי חשיבותו, ובקריאת תנ"ך איני מפיק? הלא גם בתנ"ך יש חשיבות, אלא שאיני יודע מהי.