מוסר ותורה

הסברתי זאת בתחילת הספר השלישי של הטרילוגיה. ראה גם בקצרה בטור 15 כאן. עקרונית, טענתי היא שההלכה מכוונת כלפי ערכים דתיים ולא ערכים מוסריים. גם הם חשובים אלא שהמטרות שלם הן רוחניות ולא מוסריות-חברתיות. לכן ייתכנו סתירות בין הלכה למוסר לא בגלל שהקב"ה אינו מוסרי אלא בגלל שהוא דורש גם ערכים דתיים, ולפעמים קיומו של ערך דתי דוחה ערך מוסרי. חשוב על ויכוח האם לאכול שוקולד. אחד אומר לאכול כי הוא טעים והשני אומר לא לאכול כי הוא משמין. מי צודק? שניהם. הוא גם טעים וגם משמין. כך למשל ייתכן שהדרישה מאשת כהן שנאנסה להיפרד מבעלה היא לא מוסרית אבל היא באה להשיג ערך דתי או מטרה דתית, וזו דוחה את הבעיה המוסרית.