מים שיש להם סוף

תודה הרב אבל אני שאלתי מה ההיגיון לאסור בכזה דבר של רוב מוחלט? איך אפשר לאסור כשזה מצב כזה ברור (רוב מוחלט) שהיא מותרת? החזון איש שאין תרי רובי מה ההיגיון בזה לפי מה שהרב מסביר שאם אחד מהם הוא רוב מוחץ אז אנחנו ממש מגיעים לסיכוי מאד מאד נמוך שיש בעיה

הסברתי בשיעור את סברת החזו"א. רוב מוחלט אינו שני עדים ולכן יש חסם פורמלי על קבלת העדות. תרי רובי לא שונה מהותית מרוב אחד, רק שזה נוצר על ידי מכפלה. סברת החזו" א היא הפשוטה. בשיעור טרחתי להסביר למה כן סומכים על תרי רובי.

החולק שסובר שגם במים שיש להם סוף אסורה הוא רבי מאיר, ולכאורה אי אפשר לומר שהוא סובר כחזון איש כפי שהוצגו דבריו בטורים שאין תרי רובי, שהרי ידוע שאמנם רבי מאיר חייש למיעוטא אבל לא חייש למיעוטא דמיעוטא. ומיעוטא דמיעוטא כפי שמוזכר בגמרא עבודה זרה דף לד זה בדיוק תרי רובי.
בטור הרלוונטי בתגובות שם השאלה והתשובות מפותחות יותר. אבל כעת חשבתי אולי יש מקום לומר שבאשת איש שחכמים חוששים למיעוטא דהיינו מים שאין להם סוף אז רבי מאיר שגם בעלמא חייש למיעוטא כאן באשת איש חושש גם למיעוטא דמיעוטא.
את הטענה שרבי מאיר שחושש למיעוט לא יחשוש למיעוט דמיעוט, ככל שראיתי, הגמרא אומרת מסברא עצמאית. לכן דומני שצריך לחדד מחדש את טענת החזון איש – לא נכון לומר שבכל מקום שלא סומכים על רוב זה כולל גם תרי רובי. או שיש הבדל כללי בין תרי רובי לבין מיעוטא דמיעוטא.

נראה לי שהתשובה המתבקשת היא מה שכתבת: בהיתר אישה נחתינן חד דרגא.
ההשוואה בסוף היא רק לשיטת ר"מ, אבל החזו"א מדבר להלכה. בפרט שהחזו"א מדבר על היתר עגונה, ושם סביר שלא נעשה הבדל בין רוב לתרי רובי. כפי שהסברתי בשיעור, תרי רובי זה ממש כמו רוב מבחינה הסתברותית, ואם לא סומכים על רוב אין סיבה שנסמוך על רוב שהוא תוצאה של מכפלה. תורת החישוב לא משנה את המהות. אבל זה רק בעגונה, ששם מה שלא סומכים על רוב הוא בגלל שהולכים אחרי המציאות ולא אחרי דינים פורמליים. כדי להתיר יש להשתכנע בביטחון שהבעל מת. לכן טענתי בשיעור שהדעה שטעונה הסבר היא דווקא זו שמקבלת תרי רובי בעגינות.

אם נחתינן חד דרגא אז אדרבה מרבי מאיר דעלמא נלמד לרבנן דאשת איש שרובא (מיעוטא) שונה מתרי רובי (מיעוטא דמיעוטא). ובפרט כאמור שנראה לי לפום ריהטא שהגמרא אומרת מסברא בלי הכרח את ההבדל בין מיעוטא לבין מיעוטא דמיעוטא, כלומר שצורת החישוב כן משנה את המהות, אבל זה טעון בדיקה.
נשאר רק החילוק לטענתך בין אשת איש לבין שאר האיסורים, שבאשת איש צריכים להשתכנע בביטחון. וגם על זה קשה שהרי רבי מאיר מחמיר עוד יותר מחכמים (מים שיש להם סוף) זאת אומרת שחכמים לא דורשים שנשתכנע בביטחון והשאירו עוד מקום להחמיר יותר מהם.
אני נסמך על האמור בטור 612, אם בשיעור התחדשו דברים נא יודיעני ושכמ״ה.

לא הבנתי את השאלה. במקום שבו צריך להשתכנע עובדתית ממש לא משנה אם החישוב הוא מכפלה או לא. מה שחשוב הוא תוצאת המכפלה. אצל ר"מ שחושש למיעוטא גם בעלמא הדיון אינו עובדתי אלא הלכתי-פורמלי, ושם אולי יש מקום לחלק בין מיעוטא לבין מיעוטא דמיעוטא. אבל זה לא בהיתר עגונה.

במה לדעתך חולקים רבי מאיר שאוסר וחכמים שמתירים במים שיש להם סוף?

כנראה בשאלה עד כמה מוחלט הרוב שם. לא מפתיע שר"מ שחייש למיעוטא מחמיר יותר.

אמת. שיטת ר"מ באופן עקבי היא שיש למיעוט מעמד כל שהוא, גם בקידושין ד"פ ע"א הוא סובר שברוב וחזקה אזלי' בתר חזקה מטעם ש"סמוך מיעוטא לחזקה", חכמים סברו שכיון שיש רוב – החזקה כבר לא רלוונטית (אין כאן ספק, או לכל הפחות: הספק הוכרע), ואילו ר"מ סובר שהרוב הוא סה"כ חישוב סטטיסטי, שיש להעדיף את הרוב על פני המיעוט, וכאשר יש חזקה היא יכולה להצטרף עם המיעוט ולהכריע נגדו.