מלאכה שנעשתה בשבת על ידי דאיסט

שו”תקטגוריה: הלכהמלאכה שנעשתה בשבת על ידי דאיסט
אהרן שאל לפני 3 שנים

שבוע טוב!
אני אדם שחי בחברה חרדית, אולם איבדתי את אמונתי ואני מגדיר עצמי כדאיסט, כלומר מאמין באל פילוסופי, אבל לא בהתגלות. אני שומר שבת בבית בפרהסיה, כדי לכבד, אבל אשתי יודעת שאינני מאמין.
אם בשבת בבוקר ראיתי שהמיחם ריק למחצה, והוספתי בו מים, האם הם יהיו אסורים לאישתי ע”פ ההלכה כדין מים שהתבשלו בשבת ע”י יהודי, או שכיוון שאינני מאמין אין במעשי עבירה, והם מותרים לה? (כמו”כ שאר מלאכות).
האם יש הבדל האם עשיתי זאת עבור שנינו, או עבורה?
האם היא יוצאת יד”ח בקידוש, כשהיא מקשיבה לי, וכאשר היא אומרת את המילים איתי?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

דומני שהאיסור על מעשה של יהודי חל גם עליך. כל יהודי חייב במצוות. ולהדיא כתבו הפוסקים שנאסר גם מעשה של מומר (רק נחלקו האם לעולם או בכדי שיעשה). זה לא תלוי למען מי נעשתה המלאכה. גם אם היהודי עשה עבור עצמו זה נאסר.
אמנם יש לדון האם אתה נדון כשוגג, שאז יש דעות שלא נאסר (ראה מ”ב סי’ שיח סק”ז שהתיר בשעת הדחק).
בקידוש שלך פשיטא שלא יוצאים יד”ח כמו בשום דבר אחר. הרי זה כמו שמיעת קידוש מטייפ או מעשה קוף בעלמא.

יוסף הגיב לפני 3 שנים

אהרון, אם אתה דאיסט אז זה בסיס טוב לתאיזם והתגלות בהר סיני.
ראה במחברת של הרב באריכות פה:

https://mikyab.net/כתבים/מחברות-בענייני-אמונה/מחברת-5-מדאיזם-לתאיזם/

אהרן הגיב לפני 3 שנים

תודה רבה כבוד הרב!

א. האם כלים שבישלו בהם בשבת נאסרים עד שיגעילו אותם?

ב. האם כלים שנבלע בהם מים אסורים, כגון שחיממו בהם מים בשבת, גם צריכים הגעלה, או שאין במים כדי ליתן טעם?

ג. האם פעולה שאוסרת את הכלים, ןמחטיאה את בני הבית והאורחים בשימוש בשוגג בכלים אסורים, אסורה רק מטעמים דתיים או גם מטעמים מוסריים?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

א. יש בזה מחלוקת (ראה סי’ שיח ס”א במ”ב), ובכל אופן זהו קנס בעלמא שהרי במזון אין איסור חפצא (שהרי אחרי שבת מותר לאכלו בנסיבות ולאנשים מסוימים). יש מקום להקל. ואם אתה מוטרד רק מהאיסור שנגרם לאחרים יש להקל עוד יותר, שהרי אתה מכשיל אותם בספק איסור דרבנן בשוגג. זאת בהנחה שהם שוגגים ולא יודעים שבישלת בכלים. ובכלל, גם אם הם עוברים איסור הרי זה בשוגג ואונס, ולכן אם הלפני עיוור שלך לא מטריד אותך מצד האיסור שלך איני רואה מדוע לחשוש לאיסור שלהם. לפחות באיסור דרבנן (ובוודאי בספק), מה שהם לא יודעים לא יזיק להם. ראה עוד כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%A0%D7%96%D7%A7-%D7%91%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%97-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94/
ב. זו סברא יפה מאד. אמנם יש לדחות שדווקא מכיון שהאיסור הוא מצד קנס ולא איסור חפצא כאן לא יהיה תלוי בטעם. אבל להלכה נראה מסברא שלא נחמיר בזה יותר מכלים שבלעו איסור ממש (כמו כלי שבלע מים שפלחו להם כע”ז).
ג. כאמור למעלה, מטעמים דתיים זה בעיקר עליך ולא עליהם. אבל מוסרית יש לדון בזה. לכאורה זה תלוי האם אתה פלורליסט או סובלן (ראה כאן את הדיון בריטב”א מסוגיית סוכה י): https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA/). אבל יש לדחות שכן אם אינך בטוח בעמדתך אז גם אם אתה פלורליסט יהיה בזה איסור, שכן אם הם צודקים אז יש בזה בעייה.

אהרן הגיב לפני 3 שנים

בשורה האחרונה בתשובה יש טעות, נכון? צ”ל – ”גם אם אינך פלורליסט יהיה בזה איסור”?
שהרי הפלורליסט צריך יותר להיזהר מהכשלת החולק, מאשר הסובלן – המוניסט.

ליוסף: כעת כבר מאוחר מדי.
בשעתו ניהלתי ויכוחים מרים עם בכירי ‘ערכים’. הויכוחים (שנכפו עלי) התנהלו סביב אמיתות עובדות מסויימות שלדעת הרב מיכי אינן בליבת האמונה, ואפשר לוותר עליהן.
ביקשתי לערב את הרב מיכי בויכוח, אבל הם סירבו בכל תוקף, בנימוק שהוא ‘יותר גרוע מרפורמי’, כי אינו מוכן לערוב לעובדה כי כל התורה על כל אותיותיה כפי שהיא בידינו – ניתנה והוכתבה למשה מסיני.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אכן.
כלומר הקריטריון שלהם הוא שמי שמאמין ביותר אותיות מהתורה הוא יותר גרוע. מעניין… לפי זה הם הכי גרועים כי הם מאמינים שהכל ניתן מסיני. בקהלם אל תחד כבודי, אפיקורסים שכמותם.

Moishbb הגיב לפני 3 שנים

אהרון לא הבנתי אותך
אם מיכי אומר דברים המתקבלים על הדעת
למה דעתם של בכירי ערכים משנה

אהרון הגיב לפני 3 שנים

לMoishbb

וודאי שלא משנה מה שבכירי ‘ערכים’ אומרים.
אני נתקעתי כבר במחברת הרביעית שבנויה על טענות תיאולוגיות, כיוון שלא קיבלתי את האקסיומות, ואין כאן המקום להרחיב.
העניין הוא כזה:
בשביל לגבש עמדה אישית ברורה אתה צריך לבוא ממקום נקי, אובייקטיבי ככל האפשר.
אבל אחרי שאתה עובר ויכוחים כאלו, שכפויים עליך, שכוללים איומים, מניפולציות (אתה לא מאמין בגלל תאוות/בעיות רגשיות), שלעיתים עולים לך כסף (כי זה בעצם ‘טיפול’), אתה מאבד את האמון בעמדה הדתית. והכי גרוע, מרוב הרתיעה מהצד השני, אתה מאבד את האמון בעצמך שאתה יכול לגשת לעניין בשיפוט אובייקטיבי.
וזה מאוד עצוב.
כאמור, הרב היה גלגל ההצלה שלי, האמנתי שברגע האמת הוא יוכל לסדר את המצב, אבל הם סירבו בכל תוקף, ואז נחלצתי מהם בשן ועין.
כרגע נשבר לי מלעסוק בעניינים אלו, אולי מתי שהוא הזמן ירפא את מה שעברתי, וארגיש שאני יכול לגבש עמדה אמיתית ואובייקטיבית.

אהרון הגיב לפני 3 שנים

אגב, ‘איומים’ הכוונה שהזהרה שבמידה ולא ‘תשתכנע’ – ידאגו לפרק את משפחתך ולהציל מפניך את אישתך וילדיך, שלא יתקלקלו מפניך, ח”ו.

Moishbb הגיב לפני 3 שנים

עצוב
ליבי אתך
מאחל לך שתמצא שלווה במקום בו אתה נמצא

בס”ד ה’ בתשרי ע”ז

לאהרן – שלום רב,

אינני פוסק הלכות, ברם לענ”ד יש לצדד שאתה יכול להוציא את רעייתך ואת ילדיך ידי חובת קידוש כאורח גוברין יהודאין,

שהרי כפי הנראה מדבריך, בקיומו של אלקים שברא את העולם אתה מאמין בהחלט, וגם לגבי שאר יסודות האמונה אתה נמצא בהתלבטות, וכרגע אתה לא בטוח ביכולתך להגיע למסקנה אובייקטיבית לחיוב או לשלילה, ובפרט אחרי הטראומה שעברת בדיונים עם מרצי ‘ערכים’. והואיל ויש לסמוך על דברי הראי”ה (באיגרת כ’) שמתלבט אינו ח”ו ‘כופר’ – לענ”ד, יש חשיבות באמירת הקידוש ע”י אבי המשפחה לאוירה משפחתית רגועה. ובפרט אם תאכל אח”כ כזית ‘רוגע-לך’ 🙂 כדי שיהיה קידוש במקום סעודה.

לענ”ד אין צורך לשתף את המשפחה בשאלות האמונה שלך. וכי יש לרעייתך לשווער ולשוויגער כלים להתמודד עם השאלות שאתה מעלה? העלאת הספיקות והלבטים איתם, רק תוסיף להם מועקה, שעלולה ח”ו להקרין גם על הזוגיות.

לבירור השאלות שיש על האמונה ולמענה להן, הרי הוקדשה ספרות נרחבת של ‘מחשבת ישראל’ לדורותיה, שהיא מקצוע גדול בתורה, שצריך שנים כדי לעבור על מה שנכתב ונאמר בו. על ‘מדוכה’ זו ישבו גדולים וטובים – רס”ג ורמב”ם, ריה”ל ורמח”ל, הראי”ה קוק והרי”ד סולובייצ’יק. וגם בדורנו לא חסרים תלמידי חכמים היכולים להקשיב להתלבטותך בסבלנות ובפתיחו ובדיסקרטיות, ואולי לתת לך מענה שיתקבל על דעתך.

הוקם באחרונה ‘מכון ידעיה’ שבו חברו כמה תלמידי חכמים ואנשי מדע בעלי ידע רב במחשבת ישראל ובפילוסופיה כללית, ובכללם הרב ד”ר מיכאל אברהם, הרב אורי שרקי, הרב ד”ר משה רט (מחבר הספר ‘פשוט להאמין’), שמפיהם, מפי ספריהם ומשיעוריהם שבאינטרנט – יתבארו לך סוגיות שונות במחשבת ישראל, וברבות הימים תמצא את הדרך המתאימה לך.

בברכה, ש.צ. לוינגר

אהרון הגיב לפני 3 שנים

לשצ”ל,

אינני יודע למה הסקת מדבריי שאני ‘מתלבט’. אני בטוח בעמדתי הדאיסטית, שאותה גיבשתי אחרי חשיבה רבה.
כמובן שהביטחון שלי אינו מוחלט לגמרי לגמרי, בכל עמדה ובכל נושא שגיבשתי בחיי, אינני בטוח במאת האחוזים. תמיד אפשר לטעות או לפספס.
אם אמנם הייתי ‘מתלבט’, הייתי שומר שבת.
ציינתי רק כי הטראומה שעברתי עם ‘ערכים’, מונעת ממנו לשוב לחומרים ולדון בהם שוב מנקודות מבט וידע נוספות. אני מרגיש טעון מדי.
אינני משתף אחרים בלבטיי, פה באתר זה נפלט לי, על אף שאינני יודע אם זה המקום. אז תודה על עצתך, רק אומר לך שלהחלטה ‘לא לשתף’ יכולות גם להיות תוצאות קשות.

לעצם העניין, אצטט מדברי הראי”ה שציינת:

ולעניין דינא, דע, שאע”פ שאיסור גמור וחולי רע הוא אפי’ מי שמסתפק ומהרהר על דברי האמונה השלימה, מ”מ לא מצינו שדנו חז”ל דין אפיקורס, כי אם על הכופר, דהיינו המחליט ההיפך.
וההחלטה של ההיפך אי אפשר שתימצא כלל בישראל בין שום אדם, שלא יהא רשע גמור ומשקר במזיד, כי הרשעה היותר גדולה לא תוכל כי אם להטיל דופי של ספק לחלושי הדעת.

ואעתיק עוד מספר הליכות שלמה לגרש”ז הל’ תפילה פ”ד סעיף ט”ו:
כתב בקובץ שיעורים (ח”ב סי’ ע”ז אות י”ד), שכופר שעושה מצווה אינה כלום דהוי כמתעסק בעלמא… (ורש”ז חולק): לא נזכר בשום מקום דמי שהוא מסופק באמונתו שיתחייב להניח תפילין שנית, דכל שעושה המצווה בידיעה ברורה אלא שהוא מסופק באמונתו לא חשיב מתעסק…
מי שהוא במקום שנראה לו בבירור שעכשיו אינו ליל א’ דפסח אלא שהוא נמצא בסביבה שכולם אומרים שהוא ליל פסח, ומפני הבושה הוא אוכל עימהם כזית מצה, מסתבר שעכ”פ מכוין בליבו שאם האמת כדבריהם ייצא יד”ח. והכי נמי במומר ואפיקורס הרי קצת ספק יש בליבו. ולכן כשהוא עושה דבר של תורה הרי הוא כמכוין שאם הקב”ה ציווה כן, הוא עושה מחמת זה.

לעניין דברי הראי”ה, אני חושב שהטענה המאשימה את הכופר ב’רשעות’, היא טענה פטרונית ומתנשאת. על אף שהרב קוק הכיר את השיח והוויכוח סביב האמונה בזמנו (להבדיל מ’גדולי ישראל’ החרדיים של תקופתינו שחיים בבועה), לטעמי לא ראוי להשתמש בטרמינולוגיה כזו, לא בבית המדרש – וודאי שלא כלפי חוץ.

לעניין דברי הקוב”ש והגרש”ז. הנה הקוב”ש סובר שאין ערך למצוות של כופר, (חוץ ממצוות שנהנה ממנו גופו, עיי”ש). והרב מיכי סובר (במקום אחר) שאף לעבירות שלו אין ערך מלא.
מדברי הגרש”ז נראה שלמצוות שלו יש ערך.
ואף שבהשקפה ראשונה נראה שהוא מדבר רק על המסופק, לא היא. שאם כן אין בדבריו מחלוקת עם הקוב”ש.
נראה שהוא סובר שדי בספק הקטן המקנן בכל אדם, שמא בכל אופן הוא טועה. באחוזי ההסתפקות הקטנים די כדי להכשיר את מצוותיו. וכך גם נראה מההשוואה שלו למי שבטוח שהציבור שסביבו טועה בתאריך וחוגג פסח ביום הלא נכון. הוא בטוח בעצמו, ועדיין היה רוצה לצאת יד”ח אם הצדק אמנם איתם.
אז אם יש לי על מי לסמוך זה על רש”ז ולא על הראי”ה.
בכל אופן, בעקבות תשובתו של הרב מיכי, ביקשתי מאשתי שתאמר עימי את מילות ה’קידוש’ בלחש.

הם הם הדברים (לאהרן) הגיב לפני 3 שנים

בס”ד ז’ בתשרי ע”ח

לאהרן – שלום רב,

במה שכתבת בתגובה הקודמת בפיסקה השניה, ובמה שכתבת בתגובה הזאת ‘כמובן שהביטחון שלי איננו מוחלט לגמרי לגמרי…’ – הדגמת את דברי הגרש”ז אוירבאך שגם מי שמצהיר על עצמו שהוא מומר ואפיקורוס, ‘הרי קצת ספק יש בליבו’, וזו בדיוק כוונת הראי”ה באומרו שאדם הכנה עם עצמו לא יכול לטעון שכפירתו ודאית עד שאין בליבו אפילו ‘קצת ספק’.

על כל פנים, אם לגבי האישה ניתן לומר שתאמר את הקידוש בלחש – הרי לגבי הילדים או אורחים, הרי לא שייך להציע להם שיאמרו קידוש עם בעל הבית, ואין ברירה אלא לסמוך על הגרש”ז, שהם יוצאים ידי חובה בקידוש של בעל הבית, וכדאי הגרש”ז.לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק.

ובע”ה יעזרנו חונן הדעת להיות ‘דעיסטים’ גדולים 🙂

בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי הילדים היה אפשר להציע את מנהג יהודי הונגריה שכל הבנים אומרים את הקידוש עם האב. דומני שטעמו של המנהג היה להרגיל את הילדים לומר את הקידוש כדי שלא יתקשו בו בהיותם לבעלי בתים.

אהרון הגיב לפני 3 שנים

אני ממש לא מסכים.

אני שב ומפרט:

לא הבאתי את כל איגרתו של הרב קוק מפני האריכות, אבל –
הרב קוק מחלק את האפיקורסים לשתי קבוצות. הוא מסתכל סביבו ורואה כאלו שהינם מסופקים, וכאלו שמצהירים בביטחון שהינם אפיקורסים. ואדרבה, משמש מדבריו שהרבה מהחילונים שסביבו שייכים לקבוצה השנייה. הוא מחיל עליהם את דיני האפיקורסים שאמורים בגמרא – ‘מורידים ולא מעלים’, ולשיטתו הם לא יוציאו אחרים ידי חובה.
המצב הסביר (אם כי לא רצוי) מבחינתו – הוא הספק. אבל הוא מכיר ורואה כי יש הרבה כופרים מתוך ביטחון, הוא מכיר במציאות זו ומאשים אותם כי התנהגותם זו נובעת מתוך רשעות.

הרב אויערבאך כופר בכלל במושג ‘כפירה מתוך ביטחון’. הוא טוען כי לא ייתכן שאדם יכפור מתוך ביטחון מלא. אין כזה דבר.
לשיטתו – אדם שמקיים מצווה ויודע שהיא מצווה – חושב בדעתו כי במקרה והדתיים צודקים – הרווחתי מצווה.
וכי הרב אויערבאך לא הכיר כופרים מוחלטים? הוא הכיר. הוא פשוט מדבר על אחוז קטנטן ביותר של ספק, שיש לכל אדם. ובגלל האחוז הזה – מצוותיו מצוות. לכן הוא פוסק שבשום מצב לא נבטל מצווה של כופר.

האחוז הקטנטן הזה נמצא בכל אדם בכל דעה. גם אם אתה שצ”ל דתי – יש לך פרומיל של ספק שאתה טועה. זה לא עושה אותך ל’מתלבט’.
גם ברוך מרזל ולהבדיל זהבה גלאון מהרהרים לעיתים בנכונות דרכם, וגם להם יש צל צילו של ספק האם דרכם נכונה. זה לא הופך אותם ל’מתלבטים’ בעמדותיהם הפוליטיות.

ולמעשה (לאהרן) הגיב לפני 3 שנים

נשאיר לרגע בצד את עמדת הרב קוק. המטרה שלי בתגובותיי אליך היתה מעשית: מילא עם רעייתך אתה יכול לסכם שהיא תאמר איתך את הקידוש, אבל מה תעשה עם ילדיך? ומה תעשה עם אורחים? תבקש מכולם שיאמרו קידוש כי אתה כופר ולא יכול להוציאם ידי חובה, ובכך תבייש את רעייתך ברבים?

לכן שמח ליבי ויגל כבודי כשמצאת את דברי הגרשז”א שגם מי שרואה עצמו כופר מתוך ודאות יכול להוציא אחרים משום ה’קצת ספק’ שבכל זאת יש בליבו, והואיל ופסיקתו של הגרשז”א מקובלת בחברה החרדית, הרי שאתה יכול להוציא בקידוש את ילדיך ואת אורחיך, ותו לא מידי

בברכה, ש.צ לוינגר

לגבי טענתך שהרב קוק סבר שכופרים בני זמנו הטוענים שהם כופרים מתוך ודאות הם בגדר ‘מורידין ואין מעלין’, הדברים מופרכים לחלוטין מכל כתביו ומעשיו של הראי”ה. הרי בדיוק כאלה היו ה’חלוצים’ שהראי”ה קירב, שרבים מהם היו כאלה ששנו ופירשו ומרדו. והוא סבר שיש לקרבם באהבה (ראה באיגרותיו הרבות לרב דוב בער מילשטיין), ושעזיבתם את הדת באה משום שלא עסקו בהבנה מעמיקה בחלק המחשבתי שבתורה. וכן מפני שהיהדות הדתית לא עסקה מספיק בבניין הארץ ראה למשל באיגרת תקנה ובמאמר ‘הדור’ שב’עקבי הצאן, והדברים ארוכים’.

השאר תגובה