מנבואה לאתאיזם וידוי אישי

שו”תמנבואה לאתאיזם וידוי אישי
א.ה. שאל לפני 3 שנים

שלום וברכה. מכיוון שראיתי שיש לך קשר לימודי עם הרב קוק והרב הנזיר, החלטתי להביא פה ברשותך (בפעם הראשונה ברבים) מהסיפור האישי של חיי. היו לי התלבטויות. אבל מכיוון שימי שנותינו קצרים ומי יודע מה ילד יום, אמרתי גומר בליבי לשתף במעט. מה גם שלא יודעים מי אני. אציין לפני, שייעצו לי לכתוב ספר על מה שעברתי. אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה בפועל.
מילדות אני חווה את המציאות תחושתית ככל הנראה שונה. ברובד יותר עמוק ורליגיוזי. החיבור שלי לטבע היה מופלא. הטבע בהיר לך. הייתי מדבר על הטבע עם חברים באופן כזה שרק לאחר שנים שחבר לקח lsd הוא אמר שהבין מה דברתי באותם ימים. הקשר שלי עם ה\\\’ היה עוד מהילדות בהתבודדויות. החלק המכריע בסיפורי שאני עובר נבואות מילדות. אם זה מראות חבויים, חסרי מובן, או עתידיים.
בילדות ראיתי ככל הנראה מעשה מרכבה – גלגלים ומוקדים של אש בכל הר-מירון עם משב שלא חוויתי כמותו כל חיי. ידעתי לומר עוד בגן על אבא שלי שהיה חי שהוא נפטר, למרות שלא ידעתי מה המילה אומרת וזה מה שקרה. הייתי מסתובב במחשבות על מראה שהיה לי שהייתי שוכן על סלע אבן, שנים רבות לפני שידעתי שיש מושג כזה של גלגול בשער הגלגולים להאר\\\”י. ידעתי לומר שהכל מים, לפני שראיתי לכך סימוכין במקורות כמו כל הארץ דעה את ה\\\’ כמים לים. בגיל 14, לפני 12 שנה, הזמן בו חזרתי בתשובה, הייתי אומר דברי עתיד. שנים לאחר מכן היו באים אלי בחשש בגלל שהם קרו. הייתי מתבודד חודשים עם שירים מרוממי נפש ודמעות שלא פסקו. היה לי איחוד מיסטי עם השכינה. אלו תחושות מיסטיות שבחיים לא אדע לתמלל. זה בא לי פעמיים. בתעצומות של אור שלא ראיתי את החוץ או בגלים של אור בתוך אור שהתפשטו בחדר ואתה הולך ומתרומם כלפי זה באהבה עד כלות. הייתי משוגע מאהבה. מתפעל מהבריאה ותעצומות של שמחה שאי אפשר לתאר אפפו אותי. לא פלא שבאותו זמן יצאתי מהשגרה. הייתי נזירי.
ראיתי את הרב שהייתי הכי מקורב אליו בחיזיון. לימים הבחנתי בכך שהוא כמו אצל הסופים באסלאם, רק בלבוש חרדי. הש\\\”ס בידו והיה דולה ממנו רק לעבודת ה\\\’, גם אם זה ברבנו חננאל נידח. ראיתי במראה סידור ובו אותיות שלא קשורות אחת לשנייה בבתים בתים. א\\\’ שהולכת וחוזרת. מצאתי רמזים לזה בקבלה. היו לי מוטיבים שליליים שרמזו לי קדימה בצבעים שמצאתי אותם בספרות הקבלה. שמעתי קדושה עולה.
בגיל 14 סיפרתי לראשונה על מקום שהייתי בו ועל תנועות ידיים שעשיתי בו, אבל לא ידעתי לומר מתי הוא היה. באותו מקום, הכל היה גבעות ירוקים שלא ראיתי להם את האופק. היו לי תנועות ידיים שרק לאחר יותר מעשר שנים ראיתי וזיהיתי אותם אצל הסופים באסלאם, בתיאור אצל חסידי מצרים ובתיאוריו של גורדייף. מאחורי היה בית מקום שעולה כלפי מעלה כמו מעין צריח. היו מדרגות בשני שלבים ובתוכו ישב אדם עם הדרת פנים. המטרה הייתה ללמד או להעביר לי דבר מה, אבל אני לא יודע או לא זוכר מה. לאחר יותר מעשר שנים מאז שסיפרתי, ראיתי במקרה דרך חבר שתי תמונות של הרב הנזיר דוד הכהן והצבעתי עליו. היה לי צמרמורות מהאדם הזה. היה לי כמעט ברור שהוא אותו אדם שהיה שם. עד היום אני בספק, גם כי אני ספקן מאד מטבעי, אבל זה מה שאני יודע לספר.
לפני תקופה, הייתי בקשר של שנים עם פילוסוף ת\\\”ח שיצא מהדת. הקשר הזה הביא למצבים לא טובים בלשון המעטה. לפני שנפגשנו, היה לי מראה שהתריע לי עליו אבל הדחקתי. הוא היה במקום ללא לילה, מקום חשוך. וראיתי לתוככי נפשו. ידעתי לומר לו מה החולי הנפשי שיש לו, לפני שהכרתי את זה אצלו. ועד היום זה פלא בשבילי. לקראת סוף הקשר, היה לי מראה שראיתי אותו ב-4 מקומות. באחד המקומות פרצופו השתנה לכאורה לצעיר, אבל התוי פנים לא השתנו. במקום אחר הוא היה מכה באבנים ירושלמיות ובכל הכאה כל האבן הפכה שחור. באחד המקומות ראיתי אותו בעוד אני חווה שלווה שאין לי מילים לתארה ובפעם הראשונה בחיי היה לי מסר שאתה לא יודע להגדיר אותו כשמעי או מחשבתי. דק. המילים היו \\\’אין לו איך יש לו מה\\\’. אלו מילים שלא קראתי ולא שמעתי ולא הרהרתי. לא הבנתי בדיוק מה הם באמת באות לומר לי והייתי תמהה עליהם. הדחקתי. לאחר תקופה הגיע לידי ספר במקרה, באינטרנט, שנקרא \\\’קול הנבואה\\\’ והוא של הרב הנזיר. דפדפתי בו וראיתי את המילים האלו מופיעות בו ותורה שלמה עליהם. הייתי בפליאה. הסוף עם אותו אחד היה כשיצאתי עליו ועל גיל 15 משום מה. לא ידעתי שזה היה הרגע המכונן אצלו בחיים. רגע שהתחיל להזריק לעצמו הירואין ושכל השליליות התחילה מימים אלו. ואת כל זה ידעתי אחרי זמן ממישהו אחר.
לאחר זמן, באו לי מילים ברגע אקסטטי, המילים היו \\\”שביבי אור\\\”. לא קראתי ולא שמעתי וחיפשתי וגיליתי אותם אצל הרב קוק שגם אותו לא הכרתי. פסוקים היו נשלפים לי. 
העניינים האלו הובילו אותי בחזרה ליהדות ביתר שאת אחרי החזרה בשאלה שלי. מבפנים ולא במצוות וכלפי חוץ. זמן שהייתי במין דבקות כחדש ימינו כקדם. ואז הלכתי ואיבדתי אחיזה והרגשתי שהגעתי לקצה ושלא אוכל עוד. למזלי או לא, לרוב תמיד הייתי חושב ורציונאל. התחלתי לתהות ולהרהר שוב ומצאתי את המחשבות שלי הולכות ונסחפות עד שהלכתי וירדתי מהדרך שוב והגעתי לאתאיזם במובן הדתי. קראתי קצת בספר האדום של קרל יונג על התת מודע הקולקטיבי והארכטיפים. הבנתי שגם אם אין לי תשובות מלאות על איך ידעתי דברים, התחלתי לקחת את כל זה יותר לכיוון אחר.
כיום כל אלו העניינים הפסיקו ויש הרבה שלא שיתפתי ואכמ\\\”ל. הייתי אצל שני פרופסורים מומחים (גם בחו\\\”ל לא רק פה), אחד לפסיכיאטריה ואחד לפסיכולוגיה. אחד מהם הודה שאלו חוויות אמיתיות. והמליץ לי על מקום לעבור אליו. לא אובחנתי כסכיזופרן, אבל מהספקטרום הסכיזופרני. אני לא יכול לדבר על הדברים המהותיים בחיי, אבל אני יכול להצביע. עברתי מהמורות ומצבים קשים מנשוא ורק לב יודע מרת נפשו. איבדתי את אמונתי ודרכי שמסרתי עליה נפש לכל אורך הדרך. אלו היו ימים נפלאים, אני כבר לא שם. ואין לי שום קשר במיוחד לכל מה שהולך בדת בימינו. אבל את הסיפור שלי גם אם במעט, החלטתי לשתף פה. אשמח לשמוע דעה או עצה על השיתוף, תודה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

לצערי איני מתמצא בענייני חוויות מיסטיות. מעבר לזה, לא הבנתי לגבי מה אתה רוצה דעה או עצה.

הופמן הגיב לפני 3 שנים

אם הרב מצטער שאינו מתמצא בענייני חוויות מיסטיות אז אפשר למנוע את הצער על ידי לקיחת אסיד. הרב מסכים לפתרון? או שהרב חושש מפני עבירה על החוק?

א' הגיב לפני 3 שנים

הוא רוצה המלצה לפסיכיאטר טוב. זה הכל. מישהו מכיר?

בס”ד כ”ח באדר תש”פ

לא”ה – שלום וישע רב,

הדבקות בה” היא עניין גדול. הפיסגה היא כשזוכים להתענג לה’ בחווייה עוצמתית מעין אלה שעברו עליך בעבר, לעוצמות כאלה מגיעים רק יחידי סגולה וגם להם יש הרבה זמנים של ‘מוחין דקטנות’ שבהם הם עובדים את ה’ כ’אנשים פשוטים’

אבל דבקות בה’ היא לא רק להתענג על ה’ – אלא גם לשמח אותו, שה’ ישמח בך, ככתוב: ‘ישמח ה’ במעשיו”.

ואדם יכול לשמח את בוראו כאשר הוא הולך בדרך שהתווה הבורא לעמו בתורתו. כשאדם שואל את עצמו בכל צעד בחייו: ‘מה ה’ רוצה ממני?’ והוא פועל ומתנהג בדרך זו – הרי שיש לבוראו נחת רוח גדולה ממנו.

יפה עשית בבקשך עצה ממי שקשור לדרכם ולהגותם של הראי”ה קוק ותלמידיו המובהקים כבנו הרב צבי יהודה והרב הנזיר זצ”ל שאותם הסמיך לערוך את כתביו וללמדם לרבים. מן הסתם יהיה לך לעזר אחד מתלמידיהם וממשיכי דרכם בדורנו. אולי תפנה לרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, או לרב דוב ביגון, ראש ‘מכון מאיר’, והם cuusth יסייעוך בעצה טובה ובמאור פנים.

בברכה, ש”צ לוינגר shimloewinger@gmail.com.

ולמענה ללבטים (לא"ה) הגיב לפני 3 שנים

למענה לשאלות ולבטים באמונה – יוכלו להיות לך לעזר: ‘אתר ‘חברים מקשיבים’ ואתר ‘מכון ידעיה’.

בברכה, ש”צ

א.ה. הגיב לפני 3 שנים

דעה או עצה – לגבי הדברים שכתבתי. גם אם אין זה בסדר, מכל מלמדי השכלתי.

הופמן, אסיד מביא להתבוננויות בבחינת כל הארץ דעה את ה’ – אבל אני לא בעד. רק אם זה מפוקח ובתנאים נכונים. ושאותו אחד צריך להיות מודע לקראת מה הוא הולך כולל ההשלכות האפשריות.

ש”צ לוינגר, תודה על העצות והכתיבה.

הופמן הגיב לפני 3 שנים

א.ה. אתה לקחת פעם אסיד?

בס”ד כ”ח באדר תש”ף

לאיש התקווה (‘הופמן’ בלע”ז) – שלום אב,

‘אסיד’ (בכתיב מקורי ‘עציד’) הוא מאכל תימני טעים ומענג העשוי מסולת וחלב, ואם מתיישבים ללמוד תורה אחרי טעימתו – הרי העונג הגשמי הופך לעונג רוחני אדיר. אבל מיצריך ‘עציד’ שנמצא איתנו ‘איש התקווה’ המטעימנו מהעונג התמידי הצפון לצדיקים 🙂

בברכה, תספהון לוינגיסטו

וליתר דיוק הגיב לפני 3 שנים

וליתר דיוק: ה’עסיד’ הוא התבשיל של המים הרותחים והסולת. אותו מערבים ב’זום’ המכיל חלב שמנת וגבינה, ומסייע לאוכלי ה’עסיד’ להישאר ממוקדים 🙂

אצל יהודי צפון אפריקה היה תבשיל דומה בשם ‘עסידה’ שהיה נאכל דווקא עם רוטב בשרי (ראה בערכו ב’ויקיפדיה’

בברכה, ש”צ

אכב, ‘תספהון’ באמהרית הוא ‘איש התקווה’

א.ה. הגיב לפני 3 שנים

הופמן, לא לקחתי אבל נחשפתי ללא מעט שלקחו והיו לי קרובים בעבר שלקחו.

השאר תגובה

Back to top button