על קונסטלציה אלוקית

זה זמן שאני מרגיש צורך עז לשתף את הרב במחשבותי. לפני שנים מספר התבודדתי כמנהג חסידי ברסלב וצעקתי לה' מתוך יאוש – מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה בעצם מכולנו – למה אתה צריך את כל העולם הזה שבראת? עם כל הקושי ומה שאנחנו עוברים כאן.
והשאלה שבה ועלתה, מה אתה רוצה? עד שפעם אחת, כטוב ליבי, שמעתי קול (פנימי כמובן:) שענה לי, אני רוצה להיות קיים.
ולפתע הכל התבהר לי. בראשית, היה ה' . אחד. ואחד ללא אפס האם הוא באמת אחד? האם הוא באמת קיים כשהכל נמצא בו, גם ההיפך כביכול?
אז התאווה לו לברוא לו דירה בתחתונים, והוא הוא צורך העבודה והסוד הגדול. שללא העולם כביכול, הקיום שלו ית' מכיל גם את חוסר קיומו.
וממילא לכן הוא צריך אותנו, מתפללים, קוראים בשמו, מקיימים את מצוותיו, כך החבל נאחז בשתי קצותיו. מחד הוא אחד ואין עוד מלבדו והצמצום הוא לא כפשוטו. ומאידך, ה' אחד ושמו אחד הוא מלך ואנחנו עם, הוא היה הווה ויהיה. 
ומה עכשיו? אחרי שהוא כבר קיים ואנחנו קוראים בשמו? עכשיו יש לכם בחירה חופשית לבחור בחיים כמוני או שלא. ואף יותר – תרצו מה שבא לכם, בסוד אהיה אשר אהיה. 
ועל בסיס זה בנה הוא ית' קונסטלציה של תפילה ותשובה. שהיא כן, רוחנית. אני יכול לשטוח אותה כאן אך רבים וטובים ממני כבר שטחו אותה. 
אני תלמיד של הרב בהרבה עניינים. אני מקבל מהרב המון. מאז ששמעתי את הרב לפני מספר שנים בהרצאה לסטודנטים חילונים על ההתפכחות מהפוסט מודרניזם ועד לביקורת הנפלאה שלו כלפי דפוסים הלכתיים ומחשבתיים רבים שבהחלט מצריכים אותנו בבדק בית משמעותי ובתפיסת עולם יהודית רזה בהרבה ממה שמציעים היום. יחד עם זאת, אני סובר שמה שכתבתי כאן למעלה לא סותר את דברי הרב בשום מקום.
אין שום מניעה לו ית' לברוא כבבואה לעולם הפיזי בבואה רוחנית של מלאכים ושרפים ובאותה נשימה לומר שהבריאה התרחשה באופן של טבע ופיזיקה ומתקיימת בכפיפות לחוקי הפיזיקה. 
אולי אני אעז ואזרוק כאן פיסה של אנטואיציה על תפילה. בוא נגיד שאני רוצה לשכנע את הרב שיקנה לי צעצוע. אז אני פונה אליו ומבקש. יכול להיות שאם אפנה באופן שהוא קבע מראש שיהיה טוב בעיניו אז הוא אכן יקנה לי את הצעצוע הנחשק. כך גם ה' קבע קונסטלציה שכזאת בהתאם לחוקי הטבע שלו. ממילא – אין מתפללים על עובר במעי אמו אך הרשות נתונה להתפלל ואף להענות אם אכן פגענו.
יתרה מכך – בתפילה אנחנו מקדמים את הרצון האלוקי הראשוני – אנחנו קוראים בשמו. בנוסף, שם  באה לידי ביטוי גם המלחמה שלנו בצד השני, שמיואש מהרצון לחיות – כי אין למה כביכול. הרצון לחיות ולעשות הוא שוב, כביכול, מוטל עלינו. 
תגובת הרב מאוד תשמח אותי.