מעבר על איסור דרבנן כדי להימנע מאונס דאורייתא

כתוב בויקיפדיה לגבי רדיית הפת שלמסקנה אומרת הגמרא כי מותר יהיה לאדם לרדות את הבצק כדי למנוע עבירה על איסור תורה, כלומר חכמים לא העמידו את דבריהם במקום שאדם יבוא על ידי קיום דבריהם לכדי איסור תורה.

כלומר, אם הוא לא היה אנוס, היה מותר לכוון שעון, לא?

ראשית, גם בסוגיית רדיית הפת המסקנה אינה כה פשוטה. תוס' שם כותב שהתירו כי ידעו שלא ישמע להם באיסור (הרי הוא חייב סקילה). כלומר מעצם העניין לא מותר לעבור איסור דרבנן במצב כזה. ובביטול עשה אין שום מניעה שישמור על הדרבנן ויעבור על הדאורייתא (שם הוא כן ישמע להם. אין סקילה). מעבר לזה, שם מדובר באיסור ולא בביטול עשה. ומעבר לזה, שם מדובר בהצלת מעשה עבירה שהוא כבר עשה, וכאן מדובר להימנע מכניסה לאונס עתידי (שספק אם בכלל יש חובה כזאת. נחלקו בזה הראשונים והפוסקים בכמה מקומות).