שימוש בכלבים בצה"ל

לא כל כך מצליח להבין עד הסוף את העניין של החובה שלנו ולא הזכות שלהם.
אם אתה טוען שהם מרגישים כאב, כלומר יש שם ״חוויה״ כמו שאנחנו חווים דברים אז יש שם בהכרח נשמה, לא? אחרת מי הוא זה שחווה סבל? אם אין נשמה, זה סתם רובוט ביולוגי.
אם הם חווים סבל ויש להם נשמה, מה זה משנה שאין להם יכולת בחירה? זכויות נובעות מחופש בחירה? אז אם יש אדם שאין לו בחירה אז אין לו גם זכויות?

אתה צודק בחלק הראשון של דבריך. לדעתי, תחושת כאב ממשית אכן דורשת קיומו של רכיב רוחני או מנטלי. איני חושב שבעלי חיים הם סתם רובוטים ביולוגיים, אלא אני נוטה לחשוב שיש להם נפש (מה שמכונה במסורת "נפש בהמית" או "חיונית"), שבמסגרתה מתרחשים אירועים מנטליים ותחושות של כאב וסבל. עם זאת, חסר בהם הממד הרוחני הגבוה יותר המאפשר רצון חופשי והפעלת שיקול דעת אמיתי.
לגבי החלק השני, העובדה שיצור חווה סבל אינה מקנה לו באופן אוטומטי "זכויות". זכויות שייכות ליצורים שהם בעלי בחירה חופשית ושיש ערך עצמי לחייהם. לבעלי חיים אין מעמד של סוכנים מוסריים בעלי זכויות, אלא הם לכל היותר מושאים מוסריים. איסור צער בעלי חיים פירושו שחלה עלינו, בני האדם, חובה שלא לגרום להם סבל, אך חובה זו אינה נגזרת מזכות שלהם. כדי לסבר את האוזן, חשוב על מצוות צדקה: חלה עליי חובה לתת צדקה לעני, אך לעני אין "זכות" לקבל ממני את הכסף במובן המשפטי (הוא אינו יכול לתבוע אותי בבית דין על כך שלא נתתי לו). אני תולה את זה ברצון החופשי כי זה מותר האדם. זה נראה לי מובן מאליו ואין לי דרך לנמק זאת.
באשר לשאלתך על אדם שאין לו יכולת בחירה: הפילוסוף פיטר סינגר מעלה טענה דומה לשלך, ומשווה בין תינוקות או אנשים חסרי הכרה לבין בעלי חיים, אך בעיניי זוהי שטות וטשטוש מסוכן. ההבדל בין אדם לבעל חיים אינו רק הבדל בתפקוד הקוגניטיבי העכשווי, אלא זהו הבדל מהותי וקטגוריאלי שקשור לסוג ולא לפרט שבתוכו. אנו מקדשים את חיי האדם באשר הוא אדם, מתוקף שייכותו למין האנושי שנושא את הערך המוסרי הזה, ללא שום קשר למצבו העכשווי. לכן, אדם ישן, תינוק, ואפילו שוטה גמור שאין לו פוטנציאל התפתחותי, שומרים תמיד על זכותם לחיים ולמעמד מוסרי מלא, מה שאין כן בבעלי חיים.