שימוש בכלבים בצה"ל

לדעתי, לבעלי חיים אין רצון חופשי ובחירה, ולכן ממילא אין להם "זכויות". שיח הזכויות ביחס לבעלי חיים הוא ביטוי אומלל המבוסס על התפיסה האימפריאליסטית של זכויות השוררת כיום. מותר לנו להשתמש בבעלי חיים לתועלתנו, ממש כפי שמותר לנו להשתמש בצמחים או להרוג בעלי חיים לצורך אכילה. לחיי בעלי חיים אין ערך עצמי כפי שיש לחיי אדם, אלא חל עליהם איסור של "בל תשחית". לכן, אם הריגתם מותרת, ברור שהשימוש בהם לטובת בני אדם מותר בהחלט, קל וחומר כשהדבר נעשה למטרות ביטחון והגנה.

עם זאת, מכיוון שבעלי חיים הם יצורים שחשים כאב וסובלים, חלה עלינו חובה מוסרית והלכתית שלא לגרום להם סבל מיותר או להתעלל בהם. חשוב להדגיש: לא מדובר בזכות של בעל החיים, אלא בחובה שמוטלת עלינו בני האדם.

מתוך כך, השימוש בכלבים בצה"ל, הרבעתם ואימונם ללוחמה ושמירה, הם לדעתי דברים לגיטימיים. גם כאשר הפעילות כרוכה בסיכון ודאי של חיי הכלבים, הדבר מוצדק, שכן מטרתם היא הגנה על חיי אדם והצלת ציבור. הצבא חייב כמובן לוודא שהליך הגידול והאימון אינו כרוך בהתעללות או בסבל שאינו הכרחי ישירות לביצוע המשימה.

אגב, התייחסתי בעבר למנהג של יחידת עוקץ להביא כלבי לחימה שמתו בפעילות לקבורה מכובדת בבסיס היחידה. המעשה הזה אינו נובע ממחויבות כלשהי או חובה כלפי הכלב שמת, אלא יש בו ממד ערכי של הכרת טובה מצדנו. בדומה להכרת טובה כלפי דוממים המופיעה בחז"ל (משה והיאור), מטרת הפעולה היא לשפר את מידותיו של האדם מכיר הטובה.