בעניין "כל שתלמיד עתיק עתיד לחדש" ובעניין "במגזר שלנו יש הכי פחות קלקול"

לרב מיכאל שלום וישע רב.

אפתח ברעיון קצר בנוגע למדרש "כל שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו'". תמיד כשאני בא בדברים עם חרדים בוגרי ישיבות הם כמובן מפרשים את המימרא הזאת כפשוטה, ולהם אני משיב בשאלה פשוטה: "אם אותו תלמיד ותיק היה מחדש שטויות, גם זה היה נאמר בסיני?", והם חושבים כמה שניות ובלית ברירה עונים "ודאי שלא!", ולכך אני משיב "אז בעצם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר בסיני זה אך ורק בתנאי שאותו חידוש הוא חידוש אמיתי – קרי – נאמר בסיני". יוצא מכאן מין טיעון מעגלי של "חידוש של תלמיד ותיק נאמר בסיני, בתנאי שהוא באמת נאמר בסיני" והדברים מעלים גיחוך כמובן.

ובנושא אחר, שמעתי מפי הרב מספר פעמים תשובה לטיעון הנפוץ בקרב הציבור החרדי "נכון שהדרך שלנו לא מושלמת, אבל זאת הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה. והראיה, בציבור שלנו יש הכי פחות קלקול (ביחס לציבור הדתי לאומי".

כפירכא לדבר הרב מעלה את עניין ההשכלה, שבעצם מוכיח שמהיהדות החרדית יצא יותר קלקול.

על תשובה זאת אשאל שתי שאלות:

1) האמת ההיסטורית היא שהחרדיות כפי שאנחנו מכירים אותה (אורתודוקסיות דחת"ס/חדש אסור מן התורה/הסתגרות וכו') נוסדה כתגובה לתנועת ההשכלה, מה שאומר שלא ממנה יצאה תנועת ההשכלה והחילוניות.

2) גם הנצרות יצאה מדת ישראל, האם זה אומר שיהדות לא מספיק טובה? ודאי שלא. אלא צ"ל שתמיד יצאו אנשים ועזבו את הדרך, פשוט היום במבחן המציאות (כשיש כמה וכמה זרמים כשאחד מהם הוא הזרם החרדי) הזרם החרדי הוא זה שמראה מספרים הכי טובים.

3) זאת לא שאלה, אבל תגובה נחמדה לליטאי שיטען טענה זאת (אצלנו הקלקול הכי נמוך): הסטטיסטיקה מראה שבציבור החסידי יש הכי פחות קלקול. האם אתה מוכן לשנות את ערכיך הליטאיים ולהפוך להיות חסיד על מנת שהסיכוי שילדיך יתקלקלו יפחת? וידום הליטוואק.

חזק וברוך.