מצווה לאחר מיתה
ראיתי בקונטרס של אסיא (עז) [קונטרסים בעניני רפואה והלכה, (אם אני זוכר טוב הרב עצמו כתב מאמר באחת הגליונות בעניני סטיסטיקה בהלכה)]
מעשה בבבחור שגילו אצלו את מחלת הסרטן והיות שהטיפולים היו צריכים לפגוע לו בכושר להביא ילדים לקחו זרע שלו לתוך מבחנה והקפיאו במקרר, למעשה אותו בחור נפטר, ואחרי שלושה שנים נולדו לו מאותו זרע תאומים בן ובת,
שאלתי האם הנ"ל קיים מצוות פרו ורבו או שמא היות שזה היה כבר לאחר מותו והמתים פטורים מן המצווה לא קיים, (והאם זה דומה למניח מעוברת ונולדו לו לאחר מותו ילדים, או שכאן כל המצוה התחיל לאחר מותו שאת הזרע הכניסו בגוף האשה שנתיים לאחר מותו,)
בכבוד רב
ישראל
קודם כל, אני לא חושב שיש לזה נפ"מ. למאי ננפ"מ אם קיים או לא קיים מצווה?
במקרה שהשאיר את אשתו מעוברת הוא עשה מעשה ולכן ניתן לומר שקיים מצווה. זה רק מחוסר זמן. כאן יש רק תוצאה בלי מעשה שלו, ולא סביר שיש בזה מצווה (אפילו אם נגדיר את פרו ורבו כמצוות תוצאה). אמנם אם הוא עצמו ציווה לעשות כן אחרי מותו, יש לדון האם בכל זאת יש לו מצווה בזה, שהרי אם היו עושים כן בחייו הוא כנראה כן היה מקיים בזה מצווה, כלומר דבר כזה הוא כן מעשה מספיק מצדו.
נפ"מ כשיקום בתחה"מ
אם האמירה היא מעשה מספיק מצידו, לכאו' אין קשר להפריה בפועל. הוא כבר קיים את המצוה באמירה עצמה. הלא כן?
זה ברור שלא. מי שביצע ביאה ולא היו לו בן ובת לא קיים פו"ר. זה מעשה המצווה, אבל הקיום הוא עם התוצאה. לחלופין המצווה מותנה תוצאה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer