משמעות הבחירה

שו”תקטגוריה: מחשבהמשמעות הבחירה
שואל שאל לפני 3 שנים

שלום הרב, ראיתי בפורום עצכ”ח שכתבת בנוגע להתנהלות מוסרית בהתאם למערכת שהאדם מגדיר לעצמו את הדבר הבא:
 
בחירה בלי קיומן של שתי דרכים שכפויות עלינו, ולא נקבעות על ידינו, אין לו משמעות ערכית. 
דוגמא: יש שלושה תהליכי בחירות פוליטיות: 
1. בסוריה, כל אזרח נכנס לקלפי ובוחר באופן חופשי את הפתק היחיד שישנו שם, ומשלשל אותו לקלפי. 
2. בשווייץ, כל אזרח נכנס לקלפי ובוחקר באופן חופשי אחד מבין שני הפתקים שישנם שם. אלא שאין לבחירה זו כל משמעות, שכן בשווייץ אין בכלל בעיות שעומדות על הפרק. לבחירות השונות אין ‘מחירים’. המחירים כפויים עלינו מבחוץ וכמעט אינם בידינו, אולם הם תנאי למשמעותיותה הערכית של הבחירה. 
3. בישראל, כל אזרח נכנס… וכאן גם יש בעיות. זוהי בחירה אמיתית, בעלת משמעות ערכית. 
 
ישנה אשלייה כאילו מתן ציוויים וערכים שכפויים עלינו מלמעלה מגביל את החופש ואת הבחירה שלנו. ולא היא, לא רק שאלו אינם מגבל על הבחירה, אלא הם דווקא מהווים תנאי הכרחי למשמעותיותה הערכית של הבחירה. אדם שמחליט בעצמו מהו רע וטוב, פועל כמו בשווייץ. זהו חופש אמיתי, אולם הוא חסר ערך. למעשיו אין מחירים אלא מה שהוא עצמו קוצב. רק קיומם של מחירים, של הגדרות טוב ורע שכפויות עלינו, מאפשר את הערך של הבחירה.
 
רציתי לשאול לגבי זה:
 

  1. אם אדם מסוים בחר/הגדיר לעצמו ערכים הומניסטיים בסיסיים של שיוויון, חרות, כבוד האדם וכו, למה אין משמעות ערכית בהתנהלות מוסרית בהתאם לערכים האלו שהוא בחר? 
  2. כתבת ש”רק קיומם של מחירים, של הגדרות טוב ורע שכפויות עלינו, מאפשר את הערך של הבחירה”. למה התכוונת במילה “מחירים” (מה הנמשל)?

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

1. מי אמר שאין? ודאי שיש. ועוד איך יש.
2. מחירים, הכוונה תוצאות. כשאנחנו בוחרים במנהיג פוליטי, אנחנו נושאים בתוצאות (לטוב ולמוטב) שלא תלויות בנו. אם אנחנו היינו קובעים את התוצאות לא היה ערך לבחירה החופשית שלנו. לכן דווקא העובדה שהדברים לא בידינו, לא הגדרת מהו טוב ומהו רע ולא התוצאות של התנהגות טובה או רעה, נותנת משמעות לבחירותינו. אדם שקובע בעצמו מה טוב ומה רע, תמיד יוצא צודק. בהגדרה הוא פועל טוב תמיד. אז מה המשמעות של זה שהוא בוחר? הוא מחליט מה לעשות והוא גם מחליט לפי מה ואיך שופטים אותו. אז הוא תמיד צדיק. רק אם קני המידה לא בידו, אלא שופטים אותו מול קני מידה שנקבעים מבחוץ, יש משמעות למעשיו ולשיפוט שלהם.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

שואל:
1. האדם שתיארתי לעיל (ההומניסט) הגדיר לעצמו מה טוב (שיוויון, חירות וכו) ומה רע, הוא מחליט בעצמו מה נכון לעשות, והוא גם מחליט לפי מה ואיך שופטים אותו (הוא קובע לעצמו את קנה המידה ההומניסטי כי כנראה אין קנה מידה אובייקטיבי כזה), ולפי מה שכתבת בסעיף 2, ההתנהלות הזאת חסרת משמעות ערכית.
2. גם אם היה איזושהו קנה מידה הומניסטי אבסולוטי חיצוני, הרי שעצם הבחירה בו כקנה מידה מחייב היא בחירה בפני עצמה והבחירה הזאת היא בחירה לא שפיטה בקנה המידה ההומניסטי ולכן האם זה אומר שעצם הבחירה של ההומניסט בערכים הומניסטיים היא חסרת משמעות ערכית?
3. לא הבנתי מה הרלבנטיות של תוצאות התנהגות כלשהי, למשמעות הערכית שלה? הרי כל עניין עבודת השם לשמה בא להראות שדווקא הניתוק בין תוצאות ההתנהגות שלנו לבין ההתנהגות עצמה הוא מה שנותן משמעות ערכית לעבודת השם, אחרת זו סתם אינטרסנטיות (זכור לי שליבוביץ’ מפריד בין צרכים/תוצאות לערכים/רצונות).
———————————————————————————————————————-
הרב:
בה במידה האדם המאמין בוחר בערכים הדתיים ובצו הקב”ה. זו לא בחירה במובן של קביעה מה נכון ומה לא. אלא זו בחירה לציית לדבר הנכון. וזה ההבדל. ההומניסט חושב שהדבר הנכון הוא ערכי ההומניזם, ובמובן הזה זה בדיוק כמו האדם הדתי. יש קנה מידה חיצוני שלפיו אתה נמדד. אמנם לדעתי האישית בלי שיש גורם חיצוני כלשהו אין תוקף לקנה מידה חיצוני, שהרי באין מחוקק אין חוק מחייב. אבל זה ויכוח אחר.
התנהגות לעולם חותרת לתוצאה. נכון שלפי קאנט (וגם לשיטתי) המדידה בסוף היא לפי הכוונה ולא לפי מה שיצא בפועל. אבל מעבר לזה, התוצאות עליהן דיברתי כאן הן תוצאות מוסריות. האם נעשה כאן טוב או רע. ואת זה קובע קנה המידה החיצוני.
———————————————————————————————————————-
שואל:
אז אם אני מבין אותך נכון אתה מתאר שלוש רמות של משמעות ערכית (בסדר עולה) :

1.אדם שלא בוחר לציית לדבר נכון כלשהו (הולך לפי שרירות ליבו)
2. אדם שבוחר לציית לדבר הנכון אך כזה שאין לו תוקף מחייב (למשל הומניזם)
3. אדם שבוחר לציית לדבר הנכון עם תוקף מחייב (צו אלוהי כלשהו)
​———————————————————————————————————————-
הרב:
לא. יש רק שתי דרגות: 1. מי שקובע לעצמו את קני המידה בעצמו. 2. מי שמציית לקני מידה חיצוניים כלשהם.
אלא שיש לי ויכוח עם ההומניסטים, שכן הם טוענים שהם 2, ואני טוען שבלי אלוהים (מקור תוקף חיצוני) אין תוקף למערכת מסוג 2.
עקרונית, בשני הסוגים אפשר לציית או לא לציית, אבל במערכת שאדם קובע לעצמו באופן שרירותי אין לזה משמעות מעשית (למה שלא יציית לעצמו?).
———————————————————————————————————————-
שואל:
אז איפה אתה שם את ההומניסטים מבחינתך? שקולים לקבוצה מספר 1? או במקום ביניים כלשהו בין 1 ל2?
———————————————————————————————————————-
הרב:
מבחינתי הם אנשים מאמינים ומחוייבים למוסר האלוהי לפי הבנתם אותו, כלומר סוג 2. הם כמובן מכחישים ומחשיבים עצמם כאתיאיסטים, אבל הם לא מפרשים נכון את עצמם. מחוייבות לערכים פירושה אמונה מובלעת.
———————————————————————————————————————-
שואל:
אגב הנושא הזה, רציתי לשאול אם אנחנו באמת בוחרים לעשות מה שנכון, או אולי פשוט אנוסים לנהוג לפי מה שנכון למיטב הבנתנו, ומה שמעכב אותנו הוא רק “חולשת הרצון”. כלומר האם משמעות הבחירה שלנו מתבטאת אך ורק בבחירה לכבוש את חולשת הרצון (אפשר לקרוא לזה יצר הרע)? או שאולי יש עוד היבטים שבהם הבחירה מתבטאת?

בנוסף, האם ייתכן מצב שאדם יבחר לנהוג הפוך ממה שהוא חושב שנכון לנהוג (לבחור ברע), באופן חופשי (כלומר מבלי שיש לו גורמים שמטים אותו לבחור ברע כמו יצרים פיסיים למיניהם)?
———————————————————————————————————————-
הרב:
עסקתי בדברים אלו בספרי מדעי החופש.

אין מידע ברור, אבל ליבט וחוקרים אחרים טוענים שהבחירה שלנו היא רק לגבי הטלת ווטו על היצרים (לא רק רע)/אינסטינקטים. אני כלל לא בטוח בזה (ההיגיון שלי אומר שאם ווטו אפשרי אז גם בחירה פוזיטיבית).
על השאלה השנייה, קשה לי להאמין. חולשת הרצון היא בד”כ כניעה ליצר. אחרת למה לנהוג לא כפי שאני עצמי חושב?! אמנם אפשר לדמיין מצב שמעשה x הוא טוב בעיניי אבל לא זה מה שאני רוצה לעשות (כי אני בוחר ברע), ואז לא אעשה x. אבל אין לי דרך לדעת מה נכון לגבי שאלה זו.
———————————————————————————————————————-
שואל:
זה מה שהתכוונתי לשאול בשאלה האחרונה,
האם תיתכן בחירה ברע באופן חופשי (כלומר שמישהו ממש רוצה לעשות משהו שהוא רע בעיניו)?
אגב, לא כל כך הבנתי מה כוונתך במילים: “בחירה פוזיטיבית”. אתה מתכוון לבחירה גם במצב תאורטי שאין בו יצרים בכלל? ואם כן, למה שלא אעשה את המעשה הנכון בעיני אם אין שום דבר שמעכב בעדי? מה הבחירה פה למעשה (אין אלטרנטיבה הגיונית אחרת).
———————————————————————————————————————-
הרב:
הבנתי שלזה כוונתך ועל כך עניתי. אין מניעה עקרונית אבל פסיכולוגית איני רואה מדוע שאדם יבחר חופשית ברע.
ההסתייגות שהוספתי היא על הזהות בין מה שטוב לבין מה שנכון בעיניי לעשות. אולי יש אדם שנכון בעיניו לא לעשות טוב למרות שהוא יודע שזה לא טוב.
———————————————————————————————————————-
שואל:
בהמשך למייל הזה, אם כל הבחירה שלנו מתבטאת בהתגברות על היצר, האם זה אומר שמאז שבוטל יצר ע”ז, אין משמעות ערכית בהימנעות מע”ז, וכפועל יוצא מזה, גם אין פסול מוסרי בע”ז?
———————————————————————————————————————-
הרב:
בחירה היא לא שרירותית. יש משמעות לבחירה אבל בעיקר אם אתה בוחר בטוב. אם אתה בוחר ברע אז אמנם אתה אדם בוחר, אבל זו לא בחירה מושלמת כמובן. לכן ברור שכל מעשה מקבל את ערכו מכך שבחרו לעשות אותו. אבל כל זה רק על מעשים טובים. לכן יש רע בע”ז מעצם היותה כזאת. רק אחרי שזה מוגדר כרע, יש ערך לבחור לא לעבוד בה. כמו שאדם שאין לו יצר לרצוח לא מותר לו לרצוח סתם כך.
———————————————————————————————————————-
שואל:
ניקח לדוגמא שתי דתות. דת א’, ודת ב’. כל דת מגדירה את השניה כע”ז. האם בני דת א’ צריכים להגיד שבני דת ב’ הם עושים מעשה פסול מוסרית בעצם זה שהם עובדים בדת ב’?
ברור שמי שמאמין בדת א’, אם יעבוד את דת ב’ זה יהיה פסול מוסרית, אבל אין היגיון בלעשות את זה בלי יצר. לכן אני אומר שבניגוד לעידן שלפני ביטול ע”ז, שבו גם אלו שעבדו ע”ז לפני הבינו שהם עושים מעשה פסול (למשל מנשה), בעידן שלנו, אם מישהו עובד ע”ז, האם צריך לראות בו אדם לא ערכי?
———————————————————————————————————————-
הרב:
אם הוא באמת מאמין בזה אז הוא עושה מעשה פסול באונס. המעשה רע אבל אשמה אין.

השאר תגובה