על הרכבת מסקוטלנד
שלום וברכה הרב.
אקצר בדברי – מלומד אחד הקשה עלי לגבי ההוכחה מן האפיסטימולוגיה, שכל עוד לא מניחים התאמה בין ההכרה והמציאות, היא לא תקפה (שהרי לא ניתן להכיר את אלוקים).
אם כבר הנחת את ההתאמה, אתה יכול לקבל את ההסבר והיווצרותה מהאבולוציה (לצורך העניין אין צורך להכנס האם הברירה הטבעית יוצרת התאמה בין ההכרה לעולם, טיעון שאינו מחזיק מים).
השאלה שלי היא, מדוע קודמת ההכרה בהתאמה (וכתוצאה מכך, ההכרה באלוקים), להכרה עצמה? הרי אי אפשר להכיר את ה"התאמה" בין ההכרה למציאות בלי ההכרה עצמה.
אם השאלה זולגת למקומות עיוניים, אשמח אם תפנה אותי אליהם.
רעיון לתשובה שעלה לי הוא ההבדל בין חשיבה להכרה שביארת בשתי עגלות וכדור פורח, אך עדיין לא ממש ברור לי העניין.
תודה רבה כבוד הרב.