על התערבות אלוקית ותפילה – שאלה שנייה

כבוד הרב, לגבי הספר, זה מה שכתוב :

"העובדה שאי אפשר למדוד צדקות היא כנראה נכונה, אבל גם אם כך זה לא אומר שניתן לתת אמון במחקרים הרפואיים שלא לוקחים אותה בחשבון.”

לדעתי, זה מה שהיה צריך להיות כתוב (שים לב, הבדל של מילה אחת) :

“העובדה שאי אפשר למדוד צדקות היא כנראה נכונה, אבל גם אם כך זה לא אומר ***שלא*** ניתן לתת אמון במחקרים הרפואיים שלא לוקחים אותה בחשבון.”

נראה לי שנכון אולי שכבוד הרב יעניין שוב בספר שהקשר שבו זה נכתב, ואולי יצאתי צודק הפעם.

לגבי הטענות עצמן. הרב כתב :
"הסיסמאות ידועות לכולנו. לדבר כולם מדברים. השאלה האם מתנהגים בהתאם"

הרב טען : יש אצלנו הנחה סמויה שמצב רוח לא באמת משפיע על ריפוי. למה? כי אנחנו מקבלים מחקרים שבכלל לא בדקו מצב רוח כפרמטר. ז"א, שפסיכולוג רפואי בא לעבודה, קיימת אצלו הנחה סמויה שהעידוד והשיחות שהוא נותן למטופלים, לא באמת עוזר בריפוי.

אני טוען : פסיכולוג רפואי מגיע לעבודה, בתחושה/מחשבה/אמונה מלאה שכאשר הוא מדבר עם אדם חולה, התמיכה הנפשית שהוא נותן לאדם, עוזרת לו גם להתרפא. עוזרת להתרפא ממש!

אבל פה כבר אני מניח שהגענו למצב שבו הרב ימשיך לדבוק בעמדתו, ואני בעמדתי.
ולכן, על מנת למנוע דו שיח של חירשים, כדאי שאפסיק פה.

יחליטו הקוראים.

מה שכתוב בספר נראה לי נכון. טענתי היא כלפי מי שתולה ריפוי בצדקות, היה עליו להתחשב בצדקות גם אם היא לא מדידה. לכן הוא לא יכול לתת אמון במחקרים שלא מתחשבים בה. זה שהיא לא מדידה אינו תירוץ להתעלמות הזאת.
איפה כתבתי שמצב רוח לא משפיע? מניין זה לקוח? ודאי שהוא משפיע. צריך פסיכולוגים בשביל זה?
אני פשוט לא מצליח להבין מה אתה אומר, ולכן קשה לי לדעת אם יש לנו ויכוח כלשהו.

הרב כתב בעמוד 175 ב"אין אדם שליט ברוח" כך (ציטוט מדויק) :

"חשוב על מצב שבו ברור לך שמצב רוח של אנשים הוא גורם מכריע בריפוי. . . אם המחקר בכל זאת עובד ואנחנו בכל זאת נותנים בו אמון, ברור שיש לנו הנחה מובלעת, ברור שיש לנו הנחה מובלעת שמצב הרוח אינו כה חשוב לריפוי. זו בדיוק טענתי לגבי הצדקות".

חשוב לי מאד לוודא שהבנתי את דברי הרב נכון, אני כותב פה , ואיני רוצה "להכניס לרב מילים בפה" בטח לא כאלו שהוא לא התכוון אליהם.

אבל שוב הרב כתב באופן ברור : "זו בדיוק טענתי לגבי הצדקות", כאשר הוא דיבר לפני זה על "מצב הרוח" כפרמטר לריפוי.

מאד אודה לרב על התשובה.

עיינתי שוב ואני שוב חוזר שמה שכתוב שם מדויק.
טענתי היא שאם אדם מתייחס ברצינות למחקר שמתעלם מהשפעת מצב הרוח הוא לא יכול לומר שמצב רוח הוא פרמטר חשוב בריפוי. זה תרתי דסתרי. אני מוסיף על כך שזה נכון גם אם נאמר שמצב הרוח אינו פרמטר מדיד. עדיין אם הוא משפיע אי אפשר להתעלם ממנו, וגם אי אפשר להתייחס ברצינות למחקר שמתעלם ממנו. והוא הדין לצדקות (תציס כעת את המילה צדקות במקום מצב רוח בכל המשפטים הקודמים). אם אדם מתעלם מהשפעת הצדקות על ריפוי ומתייחס ברצינות למחקרים שמתעלמים ממנה – אות הוא שגם הוא אינו מייחס חשיבות לצדקות..
זה בדיוק מה שכתוב שם.

אני לא מבין בעולם חקר התרופות, ולכן אשאל את הרב, כאיש מדע, ולמיטב ידיעתו :

האם בכל מחקר שבא לבדוק יעילות של תרופה (לא משנה איזה) בדקו גם מצבי רוח בכל הקבוצות הנבדקות?

גם אני לא מומחה. אבל ברור שמנסים לנטרל את ההשפעה הזאת בדרכים שונות (כמו כפל סמיות, בחירת קבוצות מדגם וביקורת מאוזנות וגדולות וכו'). אבל כל זה לא חשוב לענייננו. הלוגיקה ברורה ונכונה. ואם לא היו עושים זאת במחקר הרפואי הייתי מבקר גם אותם.