על לימוד תנ"ך בצורה אובייקטיבית

מחילה בסוף אדם הכותב ספר ספרותי או עיוני הוא מניח שקהל הידע מבין אותו או את כוונתו.זו למשל הביקורת של שפינוזה על הרמב"ם ושאר האריסטוטלים של ימי הביניים שהתנ"ך הוא בר הבנה ואינו סותר את התבונה והגיון.ואינו כביכול מיועד לפילוסופים.וכך סבר שד"ל: "יבינו המשכילים כי המכוון בתורה אינו הודעת החכמות הטבעיות, ולא ניתנה התורה אלא להיישיר בני אדם בדרך צדקה ומשפט, ולקיים בלבם אמונת היחוד וההשגחה, כי לא לחכמים לבדם ניתנה תורה, אלא לכל העם; וכמו שענין ההשגחה והגמול לא נתבאר (ולא היה ראוי שיתבאר) בתורה בדרך פילוסופי, אבל דברה תורה עליו כלשון בני אדם (וחרה אף ה' בכם, ויתעצב אל לבו, ורבות כאלה), כן ענין הבריאה איננו מסופר (ולא היה ראוי שיסופר) בתורה בדרך פילוסופי, וכמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך אין ראוי לתורני להוציא הכתובים ממשמעותם כדי להסכימם עם החכמות הטבעיות, גם אין ראוי לחוקר שיכחיש בתורה מן השמים, אם ימצא בספוריה דברים בלתי מסכימים עם המחקר הטבעי"(הקדמת שד"ל לפירושו לתורה)
2.יש שלל חוקרי תנ"ך דתיים שמבינים שצריך לשנות השקפה דתית בעקבות מסקנות חקר המקרא ראה למשל את ספרו של יהושע ברמן "אני מאמין:"ביקורת המקרא והאמת היסטורית וי"ג עיקרי האמונה" שדן בנושא מפריזמה שלו כחוקר מקרא.
למשל שתלמיד (אתאיסט לוחמני) שאל אותו "מי כתב את התורה?" הוא ענה "אני לא יודע" פשוט שגם הוא מבין שלפחות מילולית משה לא חיבר את התורה

אני מסכים איתך שאכן דעותינו כפיות על טקסטים בעלי אופי קבלי,חסידי,מיסטי,שירי ופיוטי ואף מדרשי אגדה רבים נתונים לפרשנות סובייקטיבית (בכללי מדרשי האגדה מטרתם היא פרשנית או רעיונית.)
אבל בקריאה פשוטה בתנ"ך אנו מבינים למה התכוון המחבר ברוב הספרות המקראית (אולי להוציא את איוב וקהלת ושיר השירים ותהילים)
אם נשתמש בחלוקה הנוצרית (שנכנסה גם ליהדות) הספרות המקראית מחולקת לשלושה חטיבות
ספרות החוקים: חמישה חומשי תורה
ספרות היסטורית המתארת את ההיסטוריה של עם ישראל עד חורבן בית המקדש הראשון.ועליית עזרא ונחמיה:יהושע,שופטים,רות,שמואל,מלכים ישעיהו, ירמיהו, איכה,יחזקאל, תרי עשר,אסתר,דניאל ,עזרא ונחמיה, דברי הימים
"ספרות החכמה":משלי,תהילים,שיר השירים,קהלת,איוב, דהיינו ספרות משלית או שירית וכו..

אני לא מבין את הדיון הזה. הצבעתי על עובדה ואמרתי שאיני רואה טעם בציטוטים והצהרות ואז אתה מביא לי עוד ציטוטים והצהרות?
המסקנות שהבאת כאן אינן מסקנות ערכיות שנלמדות מהטקסט. ראה דבריי בטורים 134-135 ובטוקבקים שם.

אבל מה שאתה אומר רלוונטי רק לגבי לימוד של ערכים מהתנ"ך. מה לגבי לימוד התנ"ך עצמו – כלומר לנסות ולהבין מה ואיך בדיוק התרחשו הסיפורים שהתנ"ך מספר עליהם? זה לא שונה מהותית מהניסיון להבין את דברי אחד מהאמוראים בגמרא (אולי זה בדרגת חשיבות נמוכה יותר כי זה לא הלכה, אבל זה גם חלק מלימוד תורה.)
לדוגמא זכור לי מהלך של פרופ' יואל אליצור שמסביר את מהלך הקרב של דבורה וברק בעזרת הפסוקים בשופטים, תהילים, ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה של א"י וקצת סברות הגיוניות. אין פה ניסיון לגזור ערכים אלא פשוט להבין מה התנ"ך אומר, למה זה פחות לימוד תורה מאשר להסביר מהלך של תוספות בזבחים?

על כך לא דיברתי. הפניתי לטורים הרלוונטיים, וכדאי לראות שם.