על סינתטיות ופוסטרמודרניזם

שו”תקטגוריה: מחשבהעל סינתטיות ופוסטרמודרניזם
שואל שאל לפני 3 שנים

אהלן כבוד הרב, קראתי את ספרך הראשון בקוורטט, וכעת התחלתי את הספר השני, אך ישנן כמה בעיות עבורי שאינן פטורות, ואשמח אם הרב יוכל להסביר לי, לדייק אותי, להעמיד אותי על טעותי  וכו’.
1.    בספרך טענת כי משפט אנליטי הוא משפט שאיננו מוסיף דבר על אודות העולם אלא רק מנתח את מה שבאפשרותו להתנתח, ומשום כך הוא ריק – “הוא חושף אך ורק את הידוע לנו כבר”.
המדע, כמשתמש במתודה האנליטית, גם אם לא אניח את הנחותיו, וגם אם לא אקבל את נכונותו, ייצור פלאפון דרכו אתקשר, או מחשב בו אתכתב איתך במייל. גם אם אהיה ספקן גמור ולא אאמין ב”יש” כלל, עדיין אקבל רושם שעומד מולי מחשב כרגע, שוב, גם אם איננו קיים לכאורה. לכן אשאל – במה ריקנותו? אם ריקנותו היא מהותית (נואומנה), אינך אומר דבר, משום שאיננו מכירים את הנואומנה (לפחות לטענת הצב משום שכולנו מכירים את העולם באופן סנתטי בלבד)  אלא רק את הפנומנה של הדברים כלומר רק את הופעתם בממשות. בעצם הריק מתוכן לפי המשתמע הוא הסנתטי משום שאיננו יכולים לדבר עליו ולהבין אותו. הסנטתי רק מאפשר לנו לומר שאיננו יכולים להכיר הכל. הוא סמל לחוסר מודעות אשר הינה במובן מסוים ריקה.
2.     אני מסכים עם טענתך, כי כל מפגש עם המציאות הוא סינתטי תחילה. ואם כן, השימוש באנליטיקה הוא לא טהור משום שמתחיל מסנתטיקה. אך טענה זו לגבי שלילת האנליטי איננה אומרת ולו דבר. כאשר האנליטי בהכרח מופיע לאחר אם מפגש סנטתי – אז זו הגדרת האנליטי, קרי, אנליטי איננו מפגש עם המציאות בצורה בלתי אמצעית, אלא הוא בעל אמצעי סנטתי בהכרח. כאשר אתה שולל את האנליטי ה”טהור” – שולל אתה דבר שמלכתחילה איננו בנמצא.
3.     בספרך טענת כי הפוסטמודרניזם מופיע לצד האנליטי הריק, אך אינני מבין, הרי הסמכות של הפוסטמודרני לשאוב את אמיתותו, נובעת מתוך הבנה כי כל הכרה שלנו את המציאות היא סינתטית בהכרח, ואין ביכולתנו לדעת את האמת, ועל כן אני מאמין במה שאני בוחר. כלומר הסינתטי הוא כאן המקודש, והוא המאפשר תוכן בחיי האדם הפוסטמודרני. אדם עם חשיבה פוסטמודרנית יוכל גם לבחור בנרטיב היהודי ולחיות עפי”ו רק משום ההכרה הסנתטית.
4.     טענת בנוסף כי הפוסטמודרניזם איננו מאפשר חינוך אקטיבי במידה מסויימת, אך לדעתי, קשה לגרוף טענה כזו על מושג כ”כ כללי. הרי פתיחותו של אדם תלויה באמת בה הוא מאמין. אם אני בוחר להאמין לדוג’ בנרטיב היהודי, אני יכול מצד אחד להבין כי כל אחד והנרטיב שלו, ולכן אינני יכול לחנך או למנוע מאף אחד דבר הנובע מהנרטיב שלו, או שבמידה ואני בוחר להיצמד לנרטיב שלי, משום שהוא האמת הבלעדית (עבורי), אשפוט את המציאות מתוך הנרטיב שלי, ואמדוד את מידות האנשים סביבי עפ”י המדד שלי, ואולי אף אבקש להשפיע עליהם מתוך הנרטיב שלי. האפשרות להשפיע תלויה במידת האמונה של אדם בנרטיב שלו, ועצם היותו בוחר בנרטיב זה או אחר, קושר אותו במתודה או החשיבה הפוסטמודרנית.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 3 שנים

דומני שכל השאלות נובעות מאותה אי הבנה. לכן אקדים ואסביר שסינתטיות משמעותה אימוץ כלים לא וודאיים ככלים להכרת העולם והאמת. הפוסטמודרניות מבינה שאין כלים וודאיים ולכן שוללת את מושג האמת בכלל. היא לא מאמינה באמת הנרטיבית אלא מתייחסת לאמת כנרטיב (כלומר משהו שהוא סובייקטיבי אצלי ולא מחייב). ועתה לשאלותיך.
1.    המדע לא משתמש במתודה אנליטית, והראיה היא בדיוק זה שהוא מכיל מידע. יש גישה כלפי המדע שהיא אנליטית (הפוזיטיביזם), והיא טועה בהבנתו כי היא חושבת שמדע הוא לוגיקה + תצפית. ולא היא, יש במדע רכיבים סינתטיים מובהקים.
2.  לא הבנתי את הטענה/שאלה. אנא הסבר והפנה אותי למקום בספר שאליו אתה מתייחס.
3.  הסינתטי שונה מהפוסטמודרני בכך שהוא רואה את עצמו ככלי להשגת אמיתות אובייקטיביות (גם אם לא וודאיות). הפוסטמודרניות רואה בכך פיקציה סובייקטיבית (כי הוא מזהה אמת עם וודאות, ולכן לא מוכן לראות בטענות לא וודאיות אמת). במילים אחרות, הפוסטמודרניסט לא מאמין במה שהוא חושב אלא רק חי על פי זה. זה ההבדל הגדול ביניהם.
4.   אבל המונח “נרטיב” משמעותו היא שאיני מאמין בו באמת אלא רק חי על פיו. זה בדיוק ההבדל.

השאר תגובה