עצות לחוסר חשק בלימוד גמרא

שלום הרב,
בזמן אחרון, אני מוצא את עצמי בלי שום חשק ללמוד גמרא או אפילו עיון הלכתי (פעם הייתי משקיע רוב היום בכך). הדבר אחרון שעוד איכשהו מעניין אותי הוא המחקר התלמודי (כגון המאמרים של הנשקה) אבל גם זה לא ממש מרתק אותי. אני הרבה יותר נמשך אחרי פילוסופיה – מחשבת ישראל – תנ"ך – היסטוריה ועוד תחומים אחרים. 
אבל אני באיזה שהוא מקום מתגעגע לגמרא, לעולם הזה עם הכללים והשפה שלו. אלא שאני חושש שזה נובע רק מנוסטלגיה ומאי נוחות מול חוסר הקונפורמיות (הרי כולם לומדים גמרא) ואין כאן טיעון אובייקטיבי שיכול להחזיר אותי ללימוד הגמרא.
מכיוון שאני יודע שאתה עוסק הרבה בגמרא ובמחשבה תלמודית, אשמח אם תוכל להסביר לי, מה לדעתך הדבר שלימוד הגמרא יכול להקנות – ושרק הוא יכול להקנות – לאדם שאינו מתיימר להיות פוסק הלכה (כמוני). האם באמת אני מפסיד משהו אם אני מזניח לגמרי את העיון התלמודי? או שזו רק תחושה לא מוצדקת.
אודה לך על תשובה.