פגיעה בבעלי חיים

לא הבנתי. אני לא רוצה שיהיה מותר לגנוב כי זה יהרוס את החברה, ומצב כזה יזיק גם לי.
אבל מדוע שיהיה לי אכפת מבעלי חיים? אם תאמר שבגלל שפגיעה בהם זה בלתי מוסרי, אז זו כבר הנחת המבוקש..
(יכול להיות שבכלל לא הבנתי טוב את הצו הקטגורי)
ואם הצו הקטגורי לא מספיק בשביל להגיד מהו מעשה מוסרי, אז מה כן?

ראשית, כתבתי לא פעם שהצו הקטגורי הוא מרכיב אחד ולא כל המוסר. מעבר לו, יש אינטואיציות מוסריות שתקפות כשלעצמן בלי קשר לצו.
מעבר לזה, השאלה האם לך אכפת או לא, היא שאלה אישית. אפשר לנסח את הצו הקטגורי בדרך אובייקטיבית: האם העולם יהיה טוב יותר אם כולם ינהגו כך או לא (לאו דווקא מבחינת האינטרס שלך). גם אם אני הכי בריון ביקום אז לא אכפת לי שלכולם יהיה מותר לנהוג באלימות, כי אני אתגבר על כולם. אבל זהו שיקול אישי שלך, והצו הקטגורי בנוי על שיקול של אדם טיפוסי ולא שלך אישית.

עם אינטואיציות אין לי איך להתווכח,
אבל לגבי הצו – השיקול שהצגתי אמור לעבוד אצל כל בן אדם רציונלי טיפוסי: היתר לפגוע בבעלי חיים לא יזיק לשום אדם טיפוסי (נניח שזו פגיעה בצורה שלא מזיקה לאקולוגיה), להיפך (זה בריא, טעים, וגם קרבות תרנגולים יכולים להיות מעניינים מאוד לאנשים מסויימים..). הסיבה היחידה שאנשים יתנגדו לחוק כללי כזה היא שהם חושבים שזה לא מוסרי, כלומר הם מניחים את המבוקש (כאן תצטרך להכניס אינטואיציות).

אתה מניח שמה שלא הייתי רוצה שיהיה חוק כללי הכוונה היא אינטרסנטית. זה לא הכרחי.