ק"ו בתחילת סנהדרין

הפשט בתורה הוא הפוך ממה שדורשים חזל.
2 הפסוקים הראשונים, כל אחד מתחלק ל2, הרישא של כל פסוק הוא הוראה אישית לאדם ביום יום, והחלק השני של כל פסוק זה ההוראה כשזה בא לידי ביטוי בעת המשפט.

לֹא תִשָּׂא, שֵׁמַע שָׁוְא; כפשוטו, אל תבליג על שקרים ולכלוכים שאתה שומע בסביבתך.
אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע, לִהְיֹת עֵד חָמָס. אל תשקר בעדות במשפט בשביל איזה רשע.
לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; אל תלך אחרי העדר כשהם עושים מעשים רעים.
וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים–לְהַטֹּת. אל תשתמש במשפט בתירוץ שהרוב חושבים כך לכן כנראה זה נכון. יש רק אמת אחת ולא הרוב קובעים אותה.
וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. וכמו שהאמת לא נקבעת אחרי הרוב כך היא אינה נקבעת לפי הרגשות האישיים שלך.

מה הקשר לשרשור הזה? על מה מדובר?

זה היה רק כהערת אגב לכל הנושא הזה של אחרי רבים להטות.

אבל הקל וחומר הזה בא על הלכה, לכאורה אפשר לחשוב בקלות על פירכא (מה לדיני נפשות שיש בהם זכות וחיוב, אמר יטה לרוב, דיני ממונות שאין להם זכות וחיוב לא נטה ע"פ רוב), לא?

לא הבנתי. שאלת מה המבנה של הקו"ח ועניתי. כעת אתה שואל מדוע לא פרכו אותו? זו שאלה אחרת, וגם אותה לא הבנתי. למה אתה חושב שבממונות אין זכות וחיוב? בטח שיש. להיפך, במערכות משפט בנות ימינו מקובל שבדין פלילי נדרשת וודאות גבוהה, ובמשפט אזרחי די ב-51%, כי זכות לזה היא חובה לזה.
לא הבנתי גם את עניין קו"ח על הלכה. כוונתך להלמ"מ? ממש לא.