ראיה יפה ליציאת מצרים ב-1446

שו”תראיה יפה ליציאת מצרים ב-1446
Copenhagen שאל לפני חודש 1

לאחרונה ניסיתי למצוא ממתי התחילה ספירת מספר השמיטות שבגינם נגזרה גלות בבל – ללא הצלחה. תוך כדי חיפוש נתקלתי במאמר (בלינק למטה) על ראיה שנראית מרשימה אך מעוררת מחשבה לכך שיציאת מצרים הייתה ב-1446 לפנה”ס. להלן סיכום הטיעון לתועלת האנושות דוברת העברית.
 
התלמוד הבבלי מזכיר שני אירועים בזמן המקרא, ושניים בלבד, בהם חל היובל. אחד בערכין (יב.) אודות יחזקאל והשני במגילה (יד:) אודות יאשיהו. הגמרא בערכין עוסקת בכך שראש השנה שמובא ביחזקאל מ’ חל ב-10 לחודש ומסיקה מכך שזו הייתה כמובן שנת יובל.
והכתיב (יחזקאל מ, א) ‘בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר’ – איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש? הוי אומר זה יובל.
יחזקאל מתארך את החזיון בכתוב זה בשני אופנים. הראשון, שנת ה-25 לגלותו (גלות יהויכין). על פי הכרוניקות הבבליות יהויכין נתפס בשני לאדר 957 לפנה”ס, דהיינו השנה הראשונה לגלות זו הייתה בשנת השלטון היהודאית שהחלה בתשרי של 598 לפנה”ס, ויוצא שהשנה ה-25 החלה בתשרי של 574 לפנה”ס (להלן נכנה את שנת השלטון על פי השנה הלועזית לפני הספירה שבתשרי בצירוף t כך: 574t). התארוך השני שיחזקאל מספק הוא “אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר”. “אחר” אומר לנו שחלפו 14 שנים מלאות מעת נפילת העיר, בדומה לסגנון הגניאולוגיות שבבראשית ה’ ומקומות אחרים במקרא. ירושלים נלכדה בתמוז קיץ 587 לפנה”ס, השנה שהחלה בתשרי של 588 לפנה”ס (588t). 14 שנים מאוחר יותר מביאים אותנו שוב ל-574 לפנה”ס, מה שעולה בקנה אחד עם אופן התארוך הראשון.
במקרה השני הגמרא טרודה בשאלה היכן היה גדול הדור ירמיה בזמן שנציגי יאשיהו הלכו להיוועץ בחולדה.
ר’ יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנלן דאהדור דכתיב (יחזקאל יז, יג) “כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב”. אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שיר השירים החזירן.
אומנם הרעיון שירמיה החזיר את עשרת השבטים דמיוני לחלוטין, אך מטרתו להסביר כיצד יתכן שהיובל נחגג באותה שנה. סברת ר’ יוחנן היא שעל מנת שהיובל יחול עשרת השבטים צריכים להיות במקומם, ואותה הוא ניסה ליישב עם העובדה שהיובל נחגג בשנה שבה נציגי יאשיהו נועצו בחולדה – ב-18 ליאשיהו (מל”ב כב, ג). כל השרשרת ההיסקית הזו כמובן שגויה, אך אין להקיש מכך שההנחה היסודית שממנה התחילה הגמרא ואותה היא מנסה להסביר – שגויה גם כן. מה שהגמרא רואה כמקורות המחייבים שלגביהם היא מציעה את פירושיה הן המובאות מהמקרא והרעיון שהיובל נחגג ב-18 ליאשיהו, וסביב מקורות אלו נאמרות הדעות השונות. ההנחה שהיובל נחגג בשנת הפגישה עם חולדה עולה מאחר והיא מוזכרת ב”סדר עולם”, והתלמוד בעקרון רואה בסדר עולם מקור סמכות. פרק כ”ד בסדר עולם מצטט מהנאמר במל”ב (כב, ג) אודות ה-18 ליאשיהו בציינו “אותה שנה נמצא ספר תורה בבית ה’, ואותה שנה היא הייתה תחילה של יובל, ואותה שנה בדק יאשיהו את הבית”. גם הקטע מערכין מראה בפשטות שזהו המקור למסורות אלו, שכן הדיון שם מתחיל בשלוש ציטטות מפרק י”א בסדר עולם.
מתי נחגג היובל המדובר? החוקר Edwin Thiele ביסס את שנת עלייתו של יאשיהו כ- 641t. שנות מלכותו, 31 במספר, הסתיימו ב- 610t. ה-18 למלכותו הייתה אפוא
 641t – 18 = 623t
בדיוק 49 שנים לפני מועד היובל השני המוזכר בתלמוד, ב-574t.
מחבר המאמר מרחיב על כך שהמקורות הקדומים מספקים ראיות מכריעות לכך שמעגל היובל נמשך 49 שנה ולא 50. אומנם מקורות פוסט תלמודיים כמו רש”י ורמב”ם באופן כללי התקבעו על 50, אך המקורות הקדם תלמודיים מטים את כל כובד המשקל לכך שלמעשה מדובר היה בסבבים בני 49. במקורות הללו נכללים ספר היובלים (מאה 2 לפנה”ס), פרגמנטים מקומראן הידועים בשם 11QMelchizedek או 11QMelch (תחילת המאה הראשונה), ועוד. לספר היובלים לא יכלה להיות אמינות בעיני קהל היעד שלו אילו חשבו במאה השניה לפנה”ס שיובל עשוי להיות 50 שנה. ה”שבועים שבעים” של דניאל (ט, כד) מתפרשים בפשטות בפרגמנט מקומראן כשבעים שמיטות, ו-490 השנים כ-10 מעגלי יובל. בהיסטוריה השומרונית מעגלי היובל נשמרו כסבבים של 49. בנוסף, אין שום מקור מקראי שמרמז על שנתיים שהשדה אינה נזרעת בהם ברציפות. כל הבעיות הללו נפתרות כאחת ברגע שמניחים שהשמיטה ה-49 זהה ליובל. כותב המאמר מפנה לראיות נוספות.
אז מצד אחד יש לנו כאן עובדה ששני היובלים המוזכרים בתלמוד ממוקמים בדיוק 49 שנים אחד לאחר השני, בהתאמה לראיות המגוונות שמבססות את סבב היובל על 49.  מצד שני, ברור שבעלי התלמוד לא היו מסוגלים להגיע בעצמם לכך שה-18 ליאשיהו היה בדיוק 49 שנים לפני חזיון יחזקאל באמצעות המתודות החישוביות שעמדו לפניהם. בחישוב התלמודי השנה האחרונה למלך נספרה פעמיים, פעם עבורו ופעם עבור ממשיכו, כך שכשמחברים משכי מלוכה יש להחסיר שנה אחת מהשנים המצוינות במקרא בכדי לקבוע מהו הזמן הכולל. מקור המתודה ב’סדר עולם’ (כפי שעולה מפרקים ד, י”ב), ורק באמצעותה יתכן להתייחס למספר השנים ש”עשו ישראל על הארץ משנכנסו לה עד שיצאו ממנה” (סדר עולם י”א) בתור 850. התלמוד מקבל מספר זה (גיטין פח., סנהדרין לח.) ללא עוררין. ובכל זאת, הוא יודע שה-18 ליאשיהו היה ביובל.
כותב המאמר מחשב כיצד לפי צורת החישוב בגמרא ובסדר עולם, משך הזמן שבין שני היובלים יוצא 47 (ולא 49 – הזמן המבוסס במחקר המודרני, וכפי שמאשרות הכרוניקות הבבליות). ומכאן מוציא ראיה ברורה שהתלמוד וסדר עולם לא ביססו את היובל של יאשיהו על חישוב כלשהו, ואם כבר, חישוב כזה היה אמור למנוע מהם ייחוס שכזה. האלטרנטיבה היחידה המתקבלת על הדעת ושגם מסבירה מדוע הפרש השנים ביניהם הוא דווקא 49 היא שהתאריך לשניהם התקבע עצמאית במסורת בגלל עצם הזכרון ההיסטורי של האירועים. הדבר התאפשר מאחר והכהנים עדיין ספרו שמיטות ויובלים באותם זמנים. כמובן, אין משמעות הדבר שהעם שמר עליהם, אלא רק שהכהנים – יחזקאל אחד מהם, כמו גם ירמיה –  נותרו נאמנים למחויבותם לשימור תיעוד דקדקני של מעגלי השמיטות והיובלים. כמו בחברות אחרות במזרח הקרוב, דברים מסוג זה היוו חלק מחובת הכהן.
הכותב מדבר על היובל מכשיר יוצא דופן למדידת זמן לאורך פרקי זמן ארוכים. השילוב ההדדי של שני הסבבים, 7 שבתות שנים היוצרים יחדיו סבב יובלי, היה מכשיר להבטחת דיוק הספירה למשך מאות השנים שבהם ישב ישראל על אדמתו. בשל קצרות המעגל השימטי, מתודת ספירת השנים הנוצרת מונעת טעויות בנות אפילו שנה אחת, בזמן שהמעגל היובלי הארוך יותר מצרף זאת לתעוד משכי זמן ארוכים. אם הכהן שימר זמנים בצורה זו, הרי שמדובר במערכת העולה בדייקנותה אפילו על רשומות הלימו האשוריות שבדרך כלל נחשבות עמוד השדרה של הכרונולוגיות העתיקות של המזרח הקרוב. זו כנראה הדרך שבגללה יפתח השופט ידע שחלפו 300 שנים מכיבוש עבר הירדן עד זמנו (שופטים יא, כו), והדבר גם מסביר כיצד מחבר מל”א (ו, א) ידע שעברו 479 שנים מיציאת מצרים ועד להנחת היסודות למקדש שלמה, כך שיכל לקבוע שהדבר אירע בשנה ה-480 ליציאה. ראיה לכך נמצאת גם בסנהדרין מ. ששם נאמר שבזמן השופטים בתי המשפט נהגו לבדוק באיזו שמיטה במסגרת היובל מדובר ובאיזו שנה לשמיטה. לכך מצטרף ספר היובלים מהמאה השניה לפנה”ס שתאוריו אנאלוגים למתואר בתלמוד.
אישוש נוסף לכך שכהנים עדיין ספרו שמיטות לקראת סוף המונרכיה היהודאית ניתן להציג ממועד שחרור העבדים של צדקיה (ירמיה לד, ח-כב). לפי החישוב שהצגנו יוצא שהשחרור ארע בדיוק בשמיטה (כשהיובלים ב-574t ו-623t, מה שאומר ש-588t הייתה שנת שמיטה), בדיוק בשנה שיוצאת כשנת שחרור העבדים של צדקיה גם לפי חישובים אחרים, העולים מהתייחסות לאירועים המתוארים במקרא (William Whisto, Cyrus Gordon., Nahum Sarna).
ראיה נוספת מסדר עולם. בפרק י”א נאמר שם:
“וכן הוא אומר (יחזקאל מ, א): “בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְגוֹ'”, אימתי נאמר לו? בתחלת היובל”
ואז סדר עולם מזכיר שאותו יובל השלים 17 יובלים, מספר שעליו חוזרת הגמרא בערכין (יב:). האם אפשרי שגם פה מדובר בזכרון ספציפי על פי מסורת כמו לגבי היובלים בזמן יאשיהו ויחזקאל, ולא על חישוב בדיעבד?
אפשר פשוט לבצע את החישוב. אם היובל ה-17 חל ב-574t הרי שהיובל הראשון, 16 סבבים קודם, היה צריך ליפול על
574t +(49 x16) = 1358t 
השנה שהחלה בניסן 1358 לפנה”ס הייתה לפיכך השנה ה-49 למעגל היובל הראשון, בהתאם לויקרא כה, ח-י. כלומר השנה הראשונה למעגל זה, 48 שנה קודם, הייתה השנה שהחלה בניסן 1406 לפנה”ס. ההפניה ליובל ה-17 בסדר עולם ובתלמוד מאפשרים לנו אם כן למקם את הכניסה לארץ בניסן 1406 לפנה”ס. ולכן יציאת מצרים, 40 שנה קודם, ארעה בניסן 1446 לפנה”ס. כל זה בהתאמה מדויקת לתאריך שמלומדים רבים כבר גזרו קודם ובאופן בלתי תלוי על פי ספר שמות בהתבסס על הקביעה במל”א (ו, א) לפיה בנית המקדש החלה בתוך ה-480 ליציאת מצרים, שהיתה גם ה-4 למלכות שלמה, וכן בהתבסס על תארוכו של Edwin Thiele לפיו 931n (ניסן לפנה”ס) הייתה השנה למות שלמה ותחילת הממלכה המפוצלת. החישוב של Thiele שפורסם לפני למעלה מ-50 שנה עמד במבחן הזמן ושרד את עיני החוקרים הבוחנות. כיצד ניתן להסביר את ההתאמה המדויקת אילמלא נודה ש-623t היה באמת היובל ה-16 ו-574t באמת היובל ה-17?
ללא ספק, אף מחבר לפני תקופתו של Thiele לא יכל לבסס ברצינות את 1446 לפנה”ס כמועד יציאת מצרים. התאריך הקריטי לתחילת פיצול הממלכות פשוט לא היה נתון לנו לפני עבודתו באמצע המאה ה-20. וכמובן, כותבי סדר עולם והתלמוד עם מתודות החישוב שלהם לא היו מסוגלים להעלות בדעתם שזהו התאריך. נראה שהאלטרנטיבה הסבירה היחידה שיש לנו כאן היא שספירת השמיטות והיובלים החלה ב-1406 לפנה”ס וכי היו כוהנים בישראל ששמרו נאמנה לאורך הדורות על הכרזת השמיטות והיובלים, תוך שהם תוקעים בשופר כל 49 שנה לעבר קהל חסר איכפתיות ברובו, עד למאורע הטראגי 14 שנים לאחר החורבן שבו הגיע זמן היובל אך כבר לא ניתן לשומרו על אדמת נכר גם אם היו רוצים.
נסכם
מתודת חישוב הכרונולוגיות התלמודית לא הייתה מסוגלת לקבוע נכונה את שני היובלים בזמן יאשיהו ויחזקאל כך שהיא חייבת הייתה להתבסס על זכרון היסטורי ולא על חישוב. העובדה שחל יובל ב-574 לפנה”ס ניתנת לגזירה רק מהתבוננות ביחזקאל אפילו ללא התלמוד, אך השיקול התלמודי תומך בתובנה שהטקסט העברי מפנה את תשומת ליבנו לעובדה שמדובר ביובל. היובל האחר בתלמוד, ב-18 ליאשיהו, מתוארך 49 שנה קודם לכן, בהתאמה לראיות ולשיקולים המבססים סבבי יובל בני 49. התלמוד וסדר עולם מתארים את היובל של יחזקאל כיובל ה-17, מה שמלמד שהספירה החלה בזמן הכניסה לארץ ב-1406 לפנה”ס, ומכאן יוצאת 1446 לפנה”ס כשנת יציאת מצרים, בהתאמה מלאה לתארוך Thiele עבור תחילת פיצול הממלכות וההערה הכרונולוגית במל”א (ו, א). קשה לדמיין כיצד התאמה יוצאת דופן כזו למועד יציאת מצרים שיוצאת באופן בלתי תלוי באמצעות שתי מתודות חישוב שונות ניתנת להסבר על ידי תאוריות שמניחות תאריך שונה מ-1406 לכניסה לכנען, או שמכחישות שכבר עמדו לפני עם ישראל בזמן המדובר החקיקות של ספר ויקרא שעוסקות בשמיטה ויובלים. היובלים התלמודיים הולמים את יחזקאל (מ, א), והתאריכים שמתקבלים מהם מהווים אישוש לכך שה-480 שנה שהמקרא מייחס ליציאת מצרים ושנת היציאה העולה ממספר זה משקפים מציאות היסטורית אותנטית. קשה להאמין שכל העובדות מותאמות באקראי: השמיטה של צדקיה תואמת את היובל של יחזקאל, הזכרון של יובל נוסף (בזמן יאשיהו) יוצא בדיוק 49 שנים קודם היובל של יחזקאל, אך כותבים מאוחרים יותר לא היו מסוגלים לחשב זאת נכונה, העובדה שבמקרה יצא שזמני היובל בזמן יאשיהו ויחזקאל גורמים ל-1406 לפנה”ס – זמן הכניסה לכנען לפי מל”א (ו, א) – להיות השנה הראשונה למעגל היובל הראשון, וצירוף המקרים הקיצוני שדווקא 1406 לפנה”ס מציין את תחילת הסבב הראשון כשלוקחים בחשבון את המסורת לפיה היובל של יחזקאל הינו היובל ה-17.
 
http://www.rcyoung.org/articles/jubilee.pdf

השאר תגובה