רגישות ורציונליות

יעקב אברהם, אתה פשוט קשקשן ממדרגה ראשונה. מתבייש שהרב נזקק לכאלו הבלים

יעקב אברהם,
הרושם שלי מהרב מיכי שונה אבל אני יכול להבין מאיפה התחושה שלך מגיעה. הביטויים של הרב מיכי הם אכן ביטויים חריפים כלפי דעות שנראות לו לא נכונות. אתה מזהה זאת כפגיעה אישית שהוא חש ותוקף בחזרה משום פגיעה בכבוד, אבל הפרשנות נראית לי מוטעת. מדובר ב"ריתחא דאורייתא" ולא באקט של תוקפנות רגשית אישית.

בנוסף לכך, להתרשמותי אנשים רציונליים וחושבים חסרים בדרך כלל בתחום האינטליגנציה הרגשית (להיות קשובים לרגש שהדברים שהם כותבים עלול לעורר) ולכן לפעמים הרב מיכי מתנסח בסגנון שעלול להעליב אך ברור לי שלא זו הכוונה.
דוגמא לכך תראה במשפט האחרון בתשובתו "כולל המכתב ההזוי הזה", יש אנשים שיראו את המשפט הזה כפגיעה אישית אך אני לא חושב שהיתה כאן כוונה לפגוע.

דבר נוסף, צריך להבדיל בין רגש בחיים האישיים לבין "חשיבה מהבטן". ישנם אנשים שהם מאוד רגשניים בחיים האישיים שלהם אבל כשהם חושבים הם מנסים לדחות את רגשותיהם הצידה ולחשוב חשיבה נקייה מפניות פסיכולוגיות.

בס"ד כ"ד באלול ע"ט

אכן איכא מ"ד ש'רציונליסט' אמור להיות 'אספרגר' נטול רגישות חברתית, שלא איכפת לו כשמזלזלים בו וגם לא איכפת לו לזלזל באחרים במידה שלדעתו הוא צודק (ראו בטור 218).

ברם, בפ' קניין תורה מתואר איש השכל האובייקטיבי 'העוסק בתורה לשמה' כאדם המלא רגישות לזולתו 'אוהב ומשמח את הבריות', ומאידך לגבי כבוד עצמו אינו מקפיד, אלא הוא 'צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו'.

בברכת כתיבה טובה בעין טובה, ר' ציון ליסט

להיפך, אלו תכונות הכרחיות
הכעס הכרחי לפיתוח השכל, בלעדיו לא תיתכן ביקורת עצמית.
והרצון להתפרסם הוא כוח מניע מרכזי באדם שרוצה להשפיע.
בלעדיו לא יהיה לאדם אינטרס ללמוד הרבה.

בצד ההפכי נמצאים הסטלנים.

למגיב פשיטא,
הרבה תכונות נפש ניתן לנווט לכיוונים חיוביים, אבל זה לא אומר שכדי להשיג את הדבר החיובי (במקרה שלנו חקר האמת) צריך להשתמש דווקא בהם. אפשר להשתמש בתכונות נפש טובות כדי להשיג את המבוקש ולא חובה להשתמש בתוכנה הרעה.
למשל, במקום להשתמש בתחרותיות ניתן להשתמש באהבת הזולת כדי להתקדם בחקר האמת (לשם הדוגמא: להנחיל את האמת לציבור).

יעקב אברהם- לא זו בלבד שאתה טועה בשיפוט על הרב אלא שעצם שאלתך מופרכת; וכי רבניך הטהורים לא כורעים לנקביהם לפעמים? מה הקשר בין רציונליות תבונית לבין אמוציונליות או פיזיות? האדם הוא שק של תופעות והתבונה איננה שולטת שלטון ללא מצרים ממש כמו שהקדושה והטהרה לא. ואם הרב מיכי כעס פעם (והוא לא) הרי שהוא הכריע שלא להכריע. וגם זה נעשה בתבונה

שי,
לא הייתי חושש לאינטלגנציה הרגשית של הרב מיכאל. לא חסרות דוגמאות פה באתר שכשהייתה נדרשת רגישות זה ניכר. הנה דוגמה: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa
מעבר לזה, הרמיזה שלך לאטימות רגשית של הרב היא מזלזלת ולא במקום. וכמו שאמרתי גם עובדתית לא נכונה.
כשלא נדרשת רגישות מיוחדת הוא מדבר בסגנון שלו שעליו הרחיב בטור 63, ולכן אין שום סיבה להיעלב. וכמו שנאמר "מי שלא טוב לו – יום טוב לו".
(ואפרופו פניות פסיכולוגיות, יש לי תחושה שיש לך פניה פסיכולוגית למצוא, או לחשוב שיש, משהו שלך יש ולרב אין. זה נותן הרגשה טובה. אבל פה זה פשוט לא נכון).

נ,
לא טענתי שלרב מיכי אין רגישות לזולת, להפך, כתבתי במפורש שהתרשומתי אחרת מהכותב שלא מפרש נכון את הדברים.
כתבתי שמשפטים מסוימים עלולים להתפרש כמעליבים אך אין זה נכון.

שי,
בלי ביקורת עצמית ושל אחרים אינך עוסק בחקר האמת. בלי שאתה מעמיד את דבריך בפני ביקורת של אחרים אינך עוסק בחקר האמת.

בניגוד למה שמחנכים בבתי הספר: מי ששומע שמע שוא ולא כועס עובר על לאו של "לא תישא שמע שוא"
בניגוד למה שתנועת המוסר הזרה ליהדות מלמדת, אלוהים לא בוחל בחרון אף.

בניגוד למה שהרוב חושבים, אומר קוהלת: טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק כִּי-בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב.

פשיטא,
נשמע לי גישה די קשוחה. אני מעדיף לחיות את חיי מתוך הנאה.