שאלה שרציתי לדחוף בסוף המפגש
מחילה הרב, לקראת סוף המפגש שהיה מקודם, בדיוק בסוף שבאתי לשאול שאלה, ונכבה לי הפלא באמצע… חח משער שזה היה משעשע מבחוץ.
רציתי לשאול אם הרב מקבל את הבנתי, שליבוביץ' בזמנו, שכל הזמן נשאל על 'אמונתו', והוא אמר בצורה תקיפה 'אני *בוחר* להאמין (!).
משמע ממנו שזה דבר שהוא היה יכול להימנע ממנו (אילו היה בוחר/רוצה אחרת), רק שהוא בחר שלא..
שקראתי את ג'יימס, בנקודות מסויימות במאמר שלו, נזכרתי באמירה הזו של ליבוביץ.
ואני חושד שליבוביץ דווקא כן הושפע מן הגישה שגיימס נוקט. שהרצון הוא סו"ס הגורם לאמונה (אדם צריך לקבל עליו 'אמונת' אל-הים. ולא מספיק רק לתפוס בשיכלו).
לדעת הרב ליבוביץ הושפע מהמאמר הנ"ל באמונתו?
לא יודע אם הושפע, אבל זה אכן דומה. אלא שלדעתי לייבוביץ לא פענח נכון את עצמו. הוא כפוזיטיביסט רגיל לחשוב שכל דבר שלא ניתן לנימוק/הוכחה הוא שרירותי (תלוי ברצון ולא בשכל). אבל כווונתו היתה לומר שזה לא ניתן לנימוק ולא שזה שרירותי. זו כמובן אמירה פטרנליסטית, ועדיין אני חושב שזה נכון (זו האלטרנטיבה לאמירה שהוא היה שוטה, מה שלא סביר בעיניי). כתבתי על כך במאמר: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%A4%D7%95%D7%96
אם אני זוכר נכון (הספר לא מונח לפני), בספר שיחות עם טוני לביא, ליבוביץ מסביר שהרצון אמנם לא ניתן להנמקה אך שהוא גם לא שרירותי. הוא בוחר להאמין משמעו שהוא תופס את הערך האמונה כמוחלט, אף על פי שלא יכול לנמק רציונלית .
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer