שימוש בעיקרון לקס ספציאליס לפתרון התנגשויות בחוק בין חוק כבוד האדם וחירותו לבין חוק נקודתי

אז אם הכנסת אמרה את דברה לגבי ההתנגשות, האם לא נכון לתת לכנסת את המילה האחרונה? כלומר למה לתת לבית המשפט סמכות ללכת נגד הכנסת כאשר הוא גוף שאינו נבחר? הרי הכנסת היא הריבון ולא בית המשפט. בית המשפט רק צריך לפרש את כוונת הריבון, ואם אתה אומר שהכנסת אמרה את דברה לגבי ההתנגשות לכאורה בית המשפט צריך לסגת אחורה ולתת לכנסת להגיד את דברה, לא?

זו שאלה אחרת לגמרי ואין לה שום קשר ללקס ספציאליס. תיאורטית ודאי שאתה צודק, אבל בתפיסות המשפטיות הרווחות יש עקרונות שלא מסורים למחוקק. לכן למשל שפטו נאצים שצייתו לחוק ולפקודות שקיבלו.

נשאל אחרת, האם לדעתך מה שקורה כיום במדינת ישראל שבית המשפט פוסל חוקים לא מעט הוא מצב תקין? או שבית המשפט אקטיביסטי מידי?

אני חושב שהוא קצת אקטיביסטי מדיי, אבל לא כמו שמתארים מתנגדיו במיוחד שהכנסת והממשלה משתוללות ללא רסן, אין פלא שהרשות השלישית (בעצם השנייה. אין לנו רשות מחוקקת) מנסה לאזן.