איך לחתום את הברכה ? אפשר לדבר שקרים ?

נראה לי מאוד בעייתי
הרבה הרבה שומרי שבת נהרגו…
מה הוא לא יודע להבחין בין שומר שבת ללא ?

גם לא מובן בתשובה של הרב
שבעיקרון יש שמירה
אבל איכשהו מתפספס לו או בורח לו דברים 'קטנים'
ובעצם אין הבדל דברים 'קטנים' ל 'גדולים'
אז על מה הוא כן מצליח לשמור ?
קטנים זה מתפספס ובורח
והגדולים פשוט אין הבדל בינם לבין הקטנים…

ילמדנו רבינו

מכיוון שאינך חדש כאן אני מניח שאתה מכיר את דעתי על מעורבות אלוהית בעולם. כאן כתבתי הסבר לפי ההנחה שיש מעורבות כזאת.
שמירה אינה הרמטית ובכל מיני נסיבות, בלי קשר הכרחי לעניין קטן או גדול, היא לא מועילה. לכן איני רואה שום הצדקה לשאלה שעלתה כאן.
איני יודע כמה שומרי שבת נהרגו (בשמחת תורה בטבח. לא במלחמה). ככלל, אלו שנהרגו שם לא היו שומרי שבת.

מחילה מכב' הרב.
הרב בורח

מי שחושב שהקב"ה מתערב כעת במציאות
ויודע שהרכבות והמשרפות באושוויץ עבדו גם בשבת
והיו פוגרומים פיגועים ורציחות גם בשבת, כן וגם לשומרי שבת
וגם בשמחת תורה נשחטו ונהרגו ועוד דברים רעים בשבת, כן וגם לשומרי שבת
חייב להודות שמשהו לא עובד בתוכנית הזו
השבת לא באמת שומרת
ק"ו שה' לא באמת שומר.

אלו העובדות.
אפשר לטעון שה' לא מעורב היום במציאות
ואז עדיין השאלה על הברכה עומדת במקומה
מה טעם לברכה שהמציאות מכחישתה.

דומני שהנחת היסוד לא נכונה. כשחז״ל אומרים שמצווה מסויימת גורמת לתוצאה מסויימת הכוונה שיש איזה קשר, אך לא שהוא גורם בלעדי או אפילו משמעותי. אם הקשר בין מצוה לתוצאה היה ברור, כולם היו מקיימים מצוות, כך שאין ספק שגם בזמן חז״ל היה מדובר בקשר מינורי שמשמעותו היא בעיקר רעיונית (הם לא היו אומרים להפחית את רמת ההגנה הבטחונית בשבת או להתאמץ פחות בעבודת השדה כדי להשקיע בנטילת ידים).

אגב, אני לא יודע אם אפילו הקשר המינורי הזה קיים במציאות הנוכחית, יתכן שהוא רק כשהאומה נמצאת בדרגה רוחנית גבוהה יותר כמפורש בתורה בהרבה מקומות. דומני שזו בערך שיטתו של הרב מיכי לגבי התערבות אלוהית במציאות הקיימת.

נ.ב. להבנתי, זאת המשמעות הפשוטה של המונח ״הסתר פנים״: הקשר בין היחס שלנו לאלוקים למציאות החומרית נחלש או נעלם.

השבת שומרת, אבל מי שיש לו סמארטפון אז זה מושך עליו צרות

פנחס צודק
ידוע ש
יהודים לא נטבחו בשבת עד שהופיע הסמרטפון בעולם

בס"ד א' אב פ"ד

בשמחת תורה חווה כל יישוב לבדו כמעט (עד שהצבא התעשת) את ההתמודדות שלו מול האוייב בבחינת 'מעטים מול רבים'. גבורתם של כיתות הכוננות, שוטרים ויחידים שעמדו נגד האוייב כמעט בידים ריקות – היתה רצופה נסים.

תודעה זו של 'ברית גורל' ו'ברית ייעוד' שבה כל יחיד מוכן למסור את נפשו למען אחיו, למען המשפחה, למען הקהילה ולמען העם כולו – נבנתה במשך אלפי שנים במידה רבה בזכות השבתות, שבהן יצא כל יחיד ממירוץ חיי החומר הפרטיים, והתחבר אל התורה, אל הקהילה, ואל תקוות הגאולה של האומה כולה.

הזיקה אל ערכי רוח, אל שאיפת האחדות והאחוה, והציפיה לעולם שבו תיפרש 'סוכת שלום עלינו, על כל עמו ישראל ועל ירושלים' – היא תולדתה של שמירת השבת של דורות. לא בכדי אמרו: 'יותר מששמרו ישראל את השבת – שמרה השבת עליהם'.

גם אם יש רפיון מסויים בשמירת פרטי המצוות – הרוח הנותנת מקום מרכזי לערכים, לאמונה ולתודעת הברית, לא אבדה, ובשעת מבחן היא שבה וניעורה. אצל רבים יש יותר חיבור והבנה בין חלקי העם, יותר שאיפה לחיזוק הזיקה ליהדות, ויותר תקוה ואמונה בעתיד טוב יותר.

בברכה, פיש"ל

המקור לביטוי 'יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת אותם' – ראו בויקיפדיה ערך 'יותר מששמרו ישראל את השבת…' הוא בדברי 'אחד העם' שהתכוון לשמירת השבת על רוח האומה.

בברכה, פיש"ל

עוד על טעמי החתימה 'הפורס סוכת שלום' –
במאמרו של ד"ר מיכאל גרוס, 'עיונים בסידור התפילה – בפורש סוכת שלום', באתר 'מכללת אורות ישראל', ובמאמרו של הרב צבי שוורץ, '"סוכת שלום" ו"סוכת שלם"', באתר 'מכון התורה והארץ'.

בברכה, פיש"ל