אמינות התורה שבכתב ומקומה ביהדות

שו”תקטגוריה: אמונהאמינות התורה שבכתב ומקומה ביהדות
ניצן שאל לפני 4 שנים

שלום הרב,
יש לי שתי שאלות שאשמח אם תענה אליהם או תפנה אותי למקומות שמתייחסים לנושא

  1. גם אם נניח שמשהו מהתורה שבכתב ניתן למשה בהר סיני, אני עדיין חושבת שדי מופרך לומר שהיא השתמרה ושהתורה שיש בידנו היום זהה לתורה שניתנה למשה בהר סיני. אם כן, מה מחייב אותנו דווקא לנוסח זה  (גם ברמה של הסיפורים הכללים שמוצגים שם וגם ברמה של מילים ואותיות ספציפיות שעליהם חכמים מסתמכים רבות בפסיקת ההלכה)?
  2. בהמשך לשאלה הקודמת- גם אם נגיד שהתורה השתמרה באופן מושלם ושהנוסח שיש בידנו זהה לחלוטין לזה שניתן בהר סיני, ברגע שהיא ניתנה בכתב (ולא למשל הוטבעה בתוכנו) היא נתונה לפרשנות אישית. בסופו של יום, אנחנו לא מקיימים את התורה שבכתב כלל אלא רק את התורה שבעל פה. אפילו הדרך שבה יש לדרוש את התורה נקבעה על ידי בני אדם. ההתייחסות אל התורה נהייתה כמו ההתייחסות אל יצירה ספרותית- כחומר ביד היוצר, שחכמים יכולים לנתח איך שבא להם ולגזור ממנה מה שמתאים להם. כמעיין קרש קפיצה שממנו אפשר לקפוץ לאן שרוצים. וכמובן שזה מה שיקרה שהרי ברגע שהיא ניתנה בכתב אנחנו חייבים לפרש אותה באופן אנושי. אם כן, היהדות וההלכה הן אנושיות לגמרי ומנותקות לחלוטין מהאלוהות (אלא אם תאמר שגם כל התורה שבעל פה ניתנה בהר סיני, אבל לעניות דעתי זה די מופרך). אז מה העניין שלהן בעצם? מה הקטע של כל מה שאנחנו מקיימים אם הכל זה אנושי כמו כל מערכת חוקים אחרת? ניתן לומר שהיהדות ייחודית בכך שמערכת החוקים שלה לא באה רק כדי להסדיר את היחסים בין בני אדם, אלא כוללת גם מצוות של בין אדם למקום. אם כן, נשארת השאלה מה ההבדל בין מערכת החוקים של היהדות למערכות חוקים של דתות אחרות (שגם בהן נמצאים הקריטריונים האלו)?

תודה רבה!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שנים

שלום ניצן.

  1. אכן לא סביר שזה השתמר במלואו, אם כי יש מנגנוני שימור די קפדניים. אבל קשה להאמין שלא נפלו טעויות. אלא שכעת עולה השאלה מה לדעתך אנחנו אמורים לעשות עם ההנחה הזאת? אם יש משהו שברור שהוא טעות – ניחא. אם הוא רק נראה לנו טעות – אולי גם ניחא. אבל הערכה כללית שנפלו טעויות לא משנה מאומה. בשורה התחתונה ההנחה היא שכל עוד לא הוכח שמשהו הוא טעות – חזקה שהוא המקור המחייב. ושוב, זה לא נובע מביטחון שזהו באמת המצב, אבל זו חזקה סבירה לנהוג על פיה במצבי ספק. כך פועלות חזקות בכל ההלכה ובכל מערכת משפטית. כשלא יודעים מה המצב הולכים אחרי ההערכה הסבירה ביותר, עד שיוכח אחרת. אמנם נכון שאם מקבלים הנחתך (וכאמור גם אני שותף לה) -זה מאפשר להתמודד עם פסוקים שמעוררים בעייתיות חמורה. יש מקום להנחה שהם לא היו במקור או השתנו. אבל כמובן צריך מאד להיזהר במידת הוודאות והראיות לכך שאכן יש כאן בעייה, ועד כמה אנחנו משנים ולעבר מה אנחנו משנים ומי משנה.
  2. אני שותף גם להנחה השנייה שלך, אבל כאן רק חלקית. אכן רוב מה שבידינו לא ניתן מסיני. זה לגמרי ברור (הרבה יותר מאשר מה שכתבתי לגבי תורה שבכתב). מאידך, היסודות כן ניתנו שם (כמו כלי הפרשנות והדרש היסודיים). מכאן והלאה זו פעולה פרשנית ודרשנית אנושית. אבל זה גופא מה שהקב”ה ציפה כשנתן תורה. הוא נתן לנו כלי פרשנות כדי שנעשה בהם שימוש. לכן למרות שהתורה שבעל פה היא מעשה ידי אדם, עדיין היא מחייבת מכוחו של הקב”ה. זה כמו שר שמאציל סמכות על פקיד או מנכ”ל משרד (מה שקרוי בעולם המשפטי חקיקה משנית). ההחלטות הן של הפקיד, אבל הן מחייבות מכוחו וסמכותו של השר. ושוב, גם כאן אין ספק שנפלו לא מעט טעויות, ולכן כל הערותיי מהסעיף הקודם רלוונטיות גם לכאן.

השאר תגובה