בן סורר ומורה

בבראשית רבה פרשה נג סימן יד נאמר:
"באשר הוא שם"
אמר רבי סימון: "קפצו מלאכי השרת לקטרגו".
אמרו לפניו: "ריבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר?".
אמר להם: "עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?".
אמרו לו: "צדיק".
אמר להם: "איני דן את האדם אלא בשעתו".

והרי זה מלמד גם על איך עלינו לדון את התינוק אדולף החביב והצחקן, באשר הוא שם. למרות שאנו יודעים מה עתיד לצאת ממנו. כיצד ניתן ליישב את הקושי לדעתך?

הסתירה הזאת לא קשורה לדבריי. יש סתירה בין הקביעה שבן סורר נדון על שם סופו (שמפורשת במשנה), לבין המדרש הזה שקובע שדנים את האדם באשר הוא שם. עמדו עליה כבר רבים, אבל מעבר לכל התירוצים זה גם יכול להיות מחלוקת בין גישות.

למה שלא נסביר בפשטות שבעבר אכן יושם הדין של בן סורר ומורה וכפי שמעיד אותו תנא "אני ראיתהו וישבתי על קברו"…..ובהמשך חכמים הטילו מגבלות וסייגים והפכו את המצווה לתאירוטית (כמעט) לגמרי….

לא מכיר את המקרה שהבאת על עדות התנא, אבל לדעתי אין דבר כזה בן סורר ומורה כי ברור שמתרים בו קודם ואם לא משתנה אז סוקלים אותו- אז ברור שעליו להשתנות.

ב. אפשרות אחרת, התורה לא מאפשרת חילוניות, ההורים של הבן הזה חינכו אותו לפי התורה אבל הוא עושה ההפך- אינו שומע בקולם ללכת לפי מצוות התורה, אוכל וסובא, אין בו תועלת אפילו לעצמו, מה אפשר לעשות איתו? ענתה התורה: דינו סקילה.

הרמב"ם מביא דברים אחרים מדעתו ומדעת הלמ"מ עיין ב: http://kodesh.snunit.k12.il/i/e307.htm
כדאי לצטט שרק אם שני הוריו מסכימים לדון אותו אז יש לו סקילה.
מבחינתי הכי קל לעשות קו"ח פשוט, אם להוריו אינו שומע, לבוראו ישמע? ולכן דינו מיתה, כי הנער לא יצא מחונך מה שלא תעשה. וכךיוצא שדנים את האדם בשעת חטאו ממש, כי אי כיבוד הורים זהה לאי כיבוד הקב"ה שנאמר : "איש אימו ואביו תיראו" – "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה את ה' לשמור מצוותיו ולדבקה בו". ונאמר עוד: "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" ועוד נאמר: "ועתה ה' אבינו אתה" . שלושה שותפים לאדם אבא אמא והקב"ה.
מצות כיבוד הורים מן השכל הישר היא! ולכן זו דעתי, אבל ההלכה קובעת ולא אני!.

לאבי –

רבי יונתן, האומר: על בן סורר ומורה: 'אני ראיתיו וישבתי על קברו' ועל עיר הנדחת: 'אני ראיתיה ועמדתי על תלה', היה תלמידם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, וחי עשרות שנים אחר החורבן. דיני נפשות בטלו ארבעים שנה לפני החורבן, דין עיר הנדחת היה יכול להתקיים רק בזמן שהיתה מלכות לישראל, בימי בית ראשון או בימי החשמונאים, מאות שנים לפני דורו של רבי יונתן. ואיך יכול היה 'לראות' בן סורר ומורה או עיר הנדחת כפשוטם? מסתבר, איפוא, שדבריו נאמרו על דרך המשל, כמקובל בדברי אגדה, וכפי שביאר הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק.

בעצם התנאי שקבעה התורה שגם האם צריכה להצטרף לדרישה להוציא את הבן להורג, ברור למדיי שהתרחיש לא בר-ביצוע, 'התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה?',, על אחת כמה וכמה 'יידישע מאמע' שתמסור את חייה כדי להציל את בנה.

מטרת דין בן סורר ומורה היא ערכית, ללמדנו כמה חמורה ההתנהגות ההוללת והמזלזלת בהורים, שמי שנוהג כך מאבד מוסרית את זכות קיומו. הפנמת תובנה זו בלב היא ה'קבל שכר' הגדול ביותר. היא היוצרת חברה מאופקת ומכבדת.

בברכה, ש.צ. לוינגר

כבוד הרב לוינגר, אתה פותר בעיה ושב לבעיה הראשונה, הדגשנו כאן שזו מצווה שיכלית כך שאין צורך ללמדנו זאת, בנוסף, חכמים עצמם אמרו- אין דבר כזה בן סורר ומורה, ואז בא התנא ואמר שישב על קיברו, אז למה הוסיף זאת אם מלכתחילה אין דבר כזה לדעת חכמים- ואמרו דרוש וקבל שכר, ובא אחכ התנא הזה -מה חידש? הרי רק חיזק דבריהם? מה הירווחנו ממנו?
אז יוצא ממסקנותיך שעדיף להורגו כי כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר לרחמנים. שזה גרוע מאוד! לכן כאן חוזרים למסקנה הראשונה- ייתכן דבר כזה אבל …. חכמים פסקו שגם אם היה לא היו סוקלין אותו.. עד יבוא התשבי ויתרץ.
לדעתי בקיצור, השארת בחור כזה שמזלזל בהוריו זה לא פחות מללכת קוע ביד עם רימון כשהניצרה שוחררה.

גם אם תסביר כך, עדיין דעת התנא שאומר לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות טעונה הסבר. השאלה אינה היסטורית אלא מה סבר אותו תנא.

יהודי עונה בשאלה:
למה לא תשאל אותו? זו דעתו- אילו היה ענייני היה מנמק דעתו – ולא הייתי מחפש הסבר בעצמי. אגב די שיאמר לא היה ולא נברא והיינו מבינים לבד שלא עתיד להיות כי אם לא היה מה זה מעניין אותנו מה טעם לא נברא? גם מיותר, או/ו די שיאמר לא עתיד להיות והיינו מנמיקים- למוד וטול שכרך.
חכמינו אמרו (בבא בתרא, יב/ב) א"ר יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה ל….. ולתינוקות. [לא יודע אם זה ראוי כאן אבל למוד וטול שכר]

עכשיו ברצינות, התנא סבר שלא מתיישב אצלו בשכל ובאמונה, שיהיה אדם כזה שחונך בערכי הדת ופתאום נשתבשה דעתו ולא מוכן לשמוע בקול הוריו, או שהוא טוען שאם היה אדם כזה, אז לא היו הורגין אותו שמא הוא חש"וק. שפטורין מהרבה מצוות.
ומה דעתך על התנא הסותר אותו שאמר "ישבתי על קיברו" זה ממש תי"קו תרתי משמע.
דברי מי יותר חזקים? לדעתי דברי ה"ישבתי על קיברו" כי הוא יותר מציאותי, וכואב לו ש"הלך הילד" ומתפלל עליו. למרות שהחכמים אומרים שזה לטובתו כי עדיף ימות זכאי ולא חייב.

ירד לי האסימון בבחינת יגעתי ומצאתי:
כתוב כבד אביך ואמך למען יאריכון ימיך וכתיב אינינו שומע בקול אביו ואימו- משמע יתקצרו חייו. ממש פשט! אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. מה דעתך?

אין הכרח לומר שרבי יונתן ראה בפועל הוצאה להורג של בן סורר ומורה…..אלא שהוא יודע (במסורת אולי) שאכן היה…….פחות סביר בעיני שכל כך הרבה דיו ישפך על עיונים דיונים וסעיפים ותתי סעיפים למצוות תאורטיות לחלוטין…..

לא רק זה. ייתכן שכוונתו לומר שהוא ראה את קברו. בכל אופן, עובדה שיש דעה תנאית שזו סוגיא תיאורטית וזה לא מפריע לאף אחד לשפוך עליה הררי דיו.