בשאלת הידיעה והבחירה

ב"ה
בשאלת הידיעה והבחירה הרמב"ם מיישב את השאלה לפי ההסבר המקובל (בשיטתו) שידיעתו לא כידיעתנו, למרות שיש כאן סתירה לוגית.
למרות שהרמב"ם עצמו מסכים לכך שיש נמנעות אלוהיות (וכן ר"י אלבו- כדוגמת האם אלוהים יכול לברוא אלוהים אחר).
נוסף על כך, בנושא של שלילת התארים עולה שלא ניתן לומר משהו על אלוהים (אם כי השלילה מקדמת אותי כמו שכותב ר"י אלבו),
אם כך, אם אינני יכול לומר כלום על אלוהים (תארים ולא עצמותו), מה מונע ממני לשתוק ולא לומר כלום או להגיע לכל מיני מסקנות (כדוגמת אלוהים לא יודע מה יהיה כי יש כאן סתירה לוגית), אם אני מניח שאינני מסוגל לתפוס את הלוגיקה האלוהית הואיל ואני חי במרחב של לוגיקה אחרת שמוטבעת בי בצורה אפריורית אם כן פשוט נשתוק ולא נאמר כלום, אלא פשוט ידיעתו לא כידיעתנו?.
או מנגד, אם אני מיישב את השאלות לכא' אני כן אומר משהו שכן בהנחת המוצא שלי אני אומר שאלוהים מחויב ללוגיקה שלי?