גל הטילים הנוכחי

או פילוסופית? על מה ראוי להצטער יותר?

אין לי תשובה פילוסופית לזה. ראוי להצטער על כל מי שמת. ההיררכיה היא שאלה פסיכולוגית. האם ראוי יותר להצטער על קרוב או על רחוק? לדעתי אין היררכיה פילוסופית או הלכתית. פסיכולוגית בד"כ מצטערים יותר על הקרוב (ולכן גם ההלכה מגיבה לזה כך).

ומה לגבי התיאורים הנוגעים ללב שתמיד מגיעים? כאשר מדובר באב למשפחה – מציינים שזה עצוב כי יש לו משפחה, כאשר אין לו משפחה – זה עצוב כי אין לו משפחה, כשהחיים שלו היו יפים עד הרגע האחרון – זה עצוב שחיים כאלה נגדעו, וכשסבל – זה עצוב כי גם לפני שמת סבל. האם יש קנה מידה של היררכיה מסוימת שהוא "נכון" יותר?

אמרתי כבר שאיני עוסק כאן בפסיכולוגיה. לגבי יש משפחה, כאן יש מדד אובייקטיבי. כשהוא מת המשפחה סובלת.