דואליזם אינטראקציוניסטי אצל בעלי חיים

"את שכרי הכפול אני מעדיף לקבל ממך. לא בונה על השמים."
רבנו, זה נאמר ברגע של התעוררות דאלול?
או שמא אמרת זאת שנייה לפני שפרץ האלול? (שהרי הודעתך נכתבה לפני השקיעה.)

מיכי, אז עמדתך היא שדואליזם אינטראקציוניסטי נוגע רק לבחירה חופשית, ובשאר הממד המנטלי יש אפיפנומנליזם (הפיזיקה יוצרת מצבים מנטליים, אבל לא להיפך)?
נשמע מוזר לומר שלעולם אף בעל חיים לא שתה (פיזי) כי הרגיש צמא (מנטלי), או לא בכה כי הרגיש צער. כולל בני האדם דרך אגב (אם התפיסה היא אינטראקציה רק לגבי בחירה)

אין בזה שום דבר מוזר. צמא הוא תחושה שמלווה אותנו וגורמת לנו לשתות. גם אצל בני אדם אני בהחלט מוכן לקבל שזה דטרמיניסטי ולא נובע מהמנטלי. רוב מוחלט של פעולותינו הוא כזה.

אכן, ערבבתי בין מודעות לחוויה מנטלית, כוונתי הייתה בעיקר לשאלת עצם קיומו של רובד מנטלי.
לגבי האינטראקציוניזם – אם הכלב מכניס יד לאש, מקבל כווייה ומוציא ממנה את היד במהירות – הוא לא הוציא את היד בגלל חווית הכאב? הוא היה מוציא את היד גם אם הוא לא היה חווה שום כאב? לפחות ביחס לבני האדם – זוהי טענה מאוד דחוקה מבחינת החוויה האישית שלנו, אם רבינו שליט"א טוען כך גם ביחס לבני אדם – מה הבעיה כבר להניח שגם הבחירה החופשית היא אשליה?

ראשית, לעניין האש: בהחלט כן. אדם כמו כלב היה מוציא את היד מהאש גם אם הוא לא היה חווה שום כאב. זוהי תגובת רפלקס פיזיולוגית, מכנית ודטרמיניסטית לחלוטין. גם לרובוט תעשייתי יש חיישני טמפרטורה שגורמים לו להסיט את זרועו במהירות כשהיא מתחממת מעבר לסף מסוים, והוא עושה זאת מצוין בלי לחוות טיפה של כאב או סבל.
אם תחושת הכאב היא אפיפנומנה, זה אומר שאפשר לומר שהוצאת היד מהאש היא תוצאה של הכאב, אבל הכאב הוא ביטוי לתהליך נוירונלי. אבל תחושת הבחירה לא מלווה תהליך נוירונלי מקביל. תהליך נוירונלי אינו חופשי ולא בוחר. לכן החלטה שזו אשליה שונה לגמרי מההחלטה שהוצאת היד היא תוצאה דטרמיניסטית של החומר שלנו. זה גם אם אכן אתה צודק שיש לנו אשלייה כזאת. לדעתי אין לנו.
בין פעולות של אדם אני מבחין בין פיקינג לצ'וסינג. פיקינג נעשה דטרמיניטסטית. צ'וסינג לא.
רוב היום אנחנו אכן פועלים על "טייס אוטומטי". כשאנחנו צמאים אנחנו שותים, וכשכואב לנו אנחנו נרתעים. אלו הן תגובות דטרמיניסטיות המיוצגות במתווה הטופוגרפי של המוח שלנו, והחוויה המנטלית המלווה אותן יכולה להיות אפיפנומנה (תוצר לוואי) של הזרמים החשמליים. אולם, בחירה חופשית ליברטריאנית איננה סתם זרימה במורד המתווה הטופוגרפי. היא באה לידי ביטוי במצבים של קונפליקט אמיתי בין ערכים, או ביכולת האנושית להטיל וטו על הדחף הפיזיולוגי עצמו (להחזיק במושכות ולא לתת לסוסים להוביל).
מדוע לא להגדיר גם את ההכרעה הזו כאשליה? משום שהאינטואיציה הבלתי אמצעית שלנו לגבי קיומו של חופש רצון היא החוויה הכי יסודית, אינטימית וודאית שיש לנו כבני אדם. הכלל הפילוסופי שלי אומר שאין לנו שום סיבה להשליך לפח אינטואיציה כה חזקה ויסודית, אלא אם כן יש לנו הוכחה מדעית או לוגית חותכת נגדה. הוכחה כזאת פשוט לא קיימת – כל הניסויים ממדעי המוח, דוגמת ניסויי ליבט, עוסקים אך ורק ב-Picking סתמי ולא ב-Choosing ערכי.
אם נחליט לפסול אינטואיציה כה יסודית רק משום שלעיתים אנו נתקלים באשליות (כמו אשליות אופטיות, כאבי פנטום או גירויים מלאכותיים במוח), הרי שנשמוט את הקרקע תחת כל סוג של הכרה אנושית. פטה מורגנה היא אשליה אופטית, אך איש אינו מסיק ממנה שעלינו לחדול מלהאמין למראה עינינו ברגיל. הפתרון הסביר ביותר עם המחיר המינימלי הוא אימוץ עקרון ה-Lex specialis (החוק הספציפי הגובר). הפיזיקה והדטרמיניזם שולטים בכל רחבי היקום ובכל עולם החי (כולל ברוב הפעולות האינסטינקטיביות שלנו), למעט אותם מקרים מיוחדים שבהם האדם מפעיל שיקול דעת והכרעה חופשית. כך אנו מותירים את שתי האינטואיציות – הדטרמיניסטית-פיזיקלית מחד והליברטריאנית-מוסרית מאידך – על כנן.

אם אני מבין נכון, אתה מאמין בדואליזם רק בהיבט של בחירה חופשית? לטענתך החוויה היא אפיפנומנה?

רבינו שליט"א מכחיש את העובדה שהאינטואיציה הפשוטה של כולנו היא שהחוויה המנטלית היא בעלת כוח סיבתי ואינה אפיפמנומנה?

אתה משתמש במושגים בצורה מאד לא זהירה. כתבתי שאני מוכן לקבל עמדה אםיםנומנלית לגבי אירועים מנטליים שאינם בחירה. זה לא אומר שזו דעתי אלא שאין לי בעיה עם זה. אני כן חושב שאלו אירועים דטרמיניסטיים אבל זה לא בהכרח אטמר שהמנטלי הוא אפיפנומנה או שאין מרכיב מנטלי באישיות שנוטל חלק בתהליכים הללו, ובטח לא דובר על מטריאליזם. גם רוח יכולה לפעול דטרמיניסטית.