דואליסטיות

א. אם זו רק שאלה של הגדרה אזי מה כוונת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א ה"ז "וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלקינו ה' אחד"? ומדוע טרח להוכיח בתחילת הפסקה את הידיעה הזו?
ב. האם ההוכחה הינה טובה?

א. כדאי לשאול אותו. כשמדובר על אלילים יש משמעות לריבוי (פוליתאיזם), אבל לגבי א-ל מופשט שאינך יודע עליו מאומה קשה להגדיר ריבוי או אחדות.
ב. איזו הוכחה? למה?

א. האם הוכחת הרמב"ם להיות האל אחד הינה נכונה?
"אילו היו האלוהות הרבה היו גופין וגוויות מפני שאין הנמנין במציאתן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו הגופות והגויות".
ב. מה זה אומר על עולם הדעות? הכל אחד? אין טוב ורע? כל דבר שאינו גוף או בעל השפעה על גוף הוא אחד?

א. נראה שהוא בעצם אומר שדברים רוחניים לא יכולים להיות מרובים. זה נשמע לי אבסורד. יש למשל כמה נשמות שונות (של בני אדם שונים). צריך לבדוק את דבריו בפנים.
מעבר לזה, נראה שהוא מניח כאן את עקרון זהות הבלתי נבדלים של לייבניץ, ואני חולק עליו בזה (ראה בשתי עגלות שער שני).
ב. יש טוב ורע. אלו לא שני עצמים אלא שתי קטגוריות. הרמב"ם לא דיבר על זה.