דשלב"ל
בסוגיית דשלב"ל מתבאר לכאורה שחלות לא יכול לחול עם הוא לא צמוד למעשה המחיל השאלה היא מדוע זה כך מה רע בעשייה שתיצור חלות על ההמשך הלא בסופו של דבר החלות חל ע"י הדעת והדעת על הלבסוף?
זהו העיקרון של "כלתה קניינו".
ההסבר המתבקש הוא מטפיזי. אם מבינים שהחלות היא סוג של יש (כך טענתי במאמרי 'מהי חלות', ראה כאן באתר) אז כל עוד היש לא קיים אין לחלות שנוצרה על מה לחול. בספרו של ר"ש פישר, בית ישי כרך א סי' לה, משתמש בזה להסביר את דיני תנאים (חלות תלויה).
אבל אפשר גם לומר שאם אין השלכה מיידית למעשה אין גמירת דעת מלאה של האדם. כשאדם מחיל חלות שהשלכותיה מיידיות ברור לו שאין חזרה מכך ושהמעשה נעשה. אם זה מושהה הוא עשוי לחשוב שזה עוד לא סופי ולא לגמור בדעתו למרות שעשה מעשה.
זה מסביר מדוע היא לא חלה כאשר היש לא בעולם אבל עדיין לא מוסבר מדוע זה צריך לחול צמוד לפעולה שהפעולה תקבע שהחלות תחול כאשר קבעתי בדעתי כלומר שיבוא לעולם.
הטענה השנייה שכתבת מתיישבת רק לגורסים שדבשלב"ל החסרון בגמ"ד.
אגב בנדון כלתה קנינו האם שם מתבאר לא שהרי קניין מעכשיו ולאחר ל' יום רואים שמועיל השאלה אם שם זה באמת המתנה של החלות ואז רואים שלא צריך צמוד למעשה או ששם זה חל לאט לאט..?
גם בפיזיקה לא מאמינים בפעולה ממרחק (action at a distance). המסובב מתחולל מיד אחרי הסיבה.
הפירוש הפשוט הוא שמכאן ולאחר ל הוא בנייה מדורגת של החלות. אמנם לכאורה זו מחלוקת אמוראים משולשת (קידושין ס ע"א). אולי זה מה שהתכוונת "חל לאט לאט".
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer