הדרך לאמונה ממוטיבציות חיצוניות

אתה מציג רבות, בואריציות רבות את הנושא של אמונה מתוך תפיסה ולא מתוך רגש או נוחות.
כך למשל הסכמת עם אמירה של מרקס "הדת -אופיום להמונים", ביחס לגישה דתית על בסיס משתלם וחיי נוחות לדוגמא.
 
אבל האם זה באמת רעיון גרוע לגישה ביחס לפרטיקת החזרה בתשובה?
 
בהנחה שאני מאמין בדת, אלוהי-ם, שכר ועונש,
ויש לי מוטיבציה גבוהה לגרום ליהודי אחר שאני אוהב אותו להגיע לזה גם.
למשל: אח שלי.
(בשביל להרבות שם השם בעולם/למנוע עונש בעוה"ב מהאח ועוד)
 
1. גם אם אין פה אמונה מעולה ביחס ל"חוזר בתשובה",, אולי לפי הרמב"ם בכך לא מתממש קיום מצוות טהור מבוסס אמונה,
אבל לפחות יהיה פה מניעת עבירות.
האם זה קלה? שיהודי ימנע מחלל שבת או נידה, גם אם האמצעי לכך היה תעומלני מבוסס מוטביציות אחרות.
 
2. לייצר סביבה דתית, זה כר פורה להגיע לאמונה.
סיכוי גבוה שאחרי שיגרר מכרח הנוחות, החשיפה לדת תוביל להיחשפות לתכנים/טענות/מחשבות שמציגות עמדה אמונית.
הרבה יותר מאשר הימצאו כרגע בסביבה אנטי או אפילו פסיבית.
 
 
שאלתי,
אמנם ניתן להסכים שבדיון פילוסופי – לוגי – תיאולוגי,
להציג טענה: הדת נכונה, כי היא מרגשת
(כמו בדיבייט שהשתתפת, בפרק אחר הביאו חבדני"ק, שהטיעון שלו ביחס לאמיתות התורה, היה: בוא תטעם את האסאי!)-
מדובר על טענה גרועה.
 
אבל בבואי לדיון, כפרטיקה, בהנחה שיש לי תחושה של ערבות הדדית ואני מעוניין למנוע מאח שלי עבירות או לכוון אותו לאמונה אמיתית,
האם זה רעיון גרוע לשלהב אותו?