ההלכה ומערכת המשפט

שו”תקטגוריה: הלכהההלכה ומערכת המשפט
שואל שאל לפני 6 שנים

השאלה שלי קשורה לשאלה שלא הצלחתי להביע בשיעור האחרון גבי המערכת המשפטית. ניסית ללא הצלחה להוביל את הדיון על שדה אחר והוא מערכת המשפט כמערכת פר הגדרה שכופה על הפרט/על הכלל את קיום החוק. מה האמירה או האמירות התורניות לגבי זה. האם יש צורך במערכת כזו? אולי יותר נכון לומר: מתי ובאילו תחומים יש צורך ואף מצווה בהקמת והפעלת מערכת שכזו-שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: מה הם השערים האלו. שערים/גבולות גיזרה. יש קונסנס למשל בעולם החילוני למשפט: ma liberté s arrete la ou commence celle de l autre, בעברית: גבול החופש של היחיד הוא מקום ההתנגשות של בחופש הזו לחופש של האחר.
הרבה מערכות משפטיות חילוניות בנויות על עיקרון החשוב הזה של שימור תחומי החופש השונים מבלי שאחד יפגע בשני. לעומת זאת, במערכת דתיות תחום האסור/והמותר חורג לאינטרסים או פגיעות בחופש של הפרט. ויתכן אפילו שהחלוקה של בין אדם למקום ובין אדם לחברו קשורה לנידון. לי נידמה שבמערכת דתית (לא משנה איזה דת) יש אמירה ברורה המטשטשת בין הבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ואומרת שברמה העקרונית החובות ומערכות של מה אסור ומה מותר קיימות בשני המנגנונים. בניגוד לחשיבה החילונית האומרת שבכל מה שקשור לאדם עם עצמו יעשה את מה שליבו חפץ אבל ברגע שזה מתנגש עם החופש או האינטרס של האחר יש למערכת החוקית והמשפט מה לומר. אמנם יש מקרים חריגים שבהם נעצור בן אדם העלול לפגוע בעצמו (כגון במקרה שמעריכים שהוא עלול לפגוע בחייו) אבל גם הדבר הזה יכול להיות מעורער בחברות שלא רואים בערך החיים כרך קדוש במיוחד. בכל מקרה השאלה שלי שאני כל כך מתקשה להביע היא: הרי יודעים שיש פער גדול שקיים בין ההלכות העקרוניות לבין אפשרות חלות ומימושן כגון העיניין שכדי לחייב מישהו בעונש צריכים עדים והתראה וכו׳ ותנאים שכמעט בלתי יישומיים. כמו גם יש את האמירה הזאת שלמרות שעונש מיתה קיימת כמעט ולא קרה שסנהדרין פסק עונש מיתה. יוצא שיתכן שיש אמירה או אפילו רמז לכך שלא חייב להיות התאמה בין החוק למשפט, בין החוקים לצורך מערכת כפייתית. יתכן שהחוקים קיימים אבל במקרה שעוברים עליהם ננסה בכל דרך לא לישם את העונש. האם יש בכך הסתייגות לתוקפם או אמינותם של חוקים אלו או רצון לומר שהמשפט לאלוהים הוא.
אבל גם אם נאמר שהמשפט לאלוהים הוא מתי נאמר שאלוהים יכפה על האדם את הר החוקים כגיגית? 
אם נדע את זה נגיע אולי ל״יהרג ובל יעבור״.
בכל מקרה לעניין ערכאות גויים האם יתכן שהאמירה היא שהמשפט לאלוהים הוא ואם אמנם אנו צריכים לצורך התנהלות חברתית בריאה להזדקק למערכת משפט שלפחות המערכת המשפט הזו תהיה כמה שיותר קרובה להשתקפות של החוק האלוהי, שהאל מסר כביכול לת״ח בהיותם מייצגים עקרונית את התורה לא רק ברמה התיאורטית של ידיעת חוקים וכללים אלא גם ברמה האישית של תיקון מידות כפי שמופיע ברמב״ם על החובות הלבבות של הדיין.
ואם כן האיסור ללכת לערכות גוים או הדיוטות הוא איסור מהותי- שאסור לגשת אליהם בחשיבה שהם מייצגים את המשפט האלוהי,בדיוק כפי שבתקופת הרמב״ן הסתייגו בהליכה אצל הרופאים אם חושבים שביד הרופאים לקבוע מי לחיים ומי למוות. אבל ברגע שמשתמשים ברופאה ככלי ולא כאליל אז זה הופך להיות no issue. במקביל ניתן לומר שכל עוד פונים למערכת משפטית חילונית או של גויים מבלי לראות בו מערכת רוחנית או אלוהית אלא כמערכת instrumentalist, fonctionnaliste, בהבנה שבעצם היא פועלת בדיוק כמנגנון השופט ששופט משחק כדורגל, אז אין זה לעבור על איסור של ערכאות גויים.

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

כל מערכת משפטית כופה את חוקיה על הפרט, וההלכה גם היא בכלל זה. ואכן יש מצבים שבהם גוזרים אפילו מוות, אם כי חכמים הובילו את זה למחוזות כמעט בלתי אפשריים. כפי שהסברתי, בימינו כל זה לא רלוונטי (וספק אם היה בעבר), שכן קשה לראות עבריין שמחלל שבת במזיד ואף מקבל על עצמו התראה. זה בעצם חוק תיאורטי כמעט לא מיועד ליישום. עבריין שחושב שאין בזה איסור הוא אנוס גמור ופטור מכל עונש (יש תשובת רדב”ז ידועה על אונס בדעות שהוא אונס לכל דבר). ראי מאמרי בצהר (יש גם ברשת) על הכשלת חילוני בעבירה.
אין לדמות את ההלכה למערכות משפט אחרות מפני שהיא לא מערכת משפטית (ראי מאמרי באקדמות, האם ההלכה היא ‘משפט עברי’?). בניגוד למערכות אחרות היא קובעת לאדם מה שיעשה ולא יעשה גם ברשות היחיד וגם כשאינו פוגע ישירות באחרים (אם כי יהיו שיאמרו שהוא כן פוגע, כמו הקודח חור בתאו בספינה). אגב, גם במערכות משפט אחרות יש חוקים כאלה, שאמנם הולכים ומתמעטים. ראי למשל את האיסור על גילוי עריות ואי הכרה בנישואין בין אח ואחות גם כשיש הסכמה בין שניהם.
אגב, זה לא הבדל בתפיסות אלא הבדל במהות המערכות הנדונות. מערכת משפטית במהותה באה להסדיר יחסים בין אנשים, וככזו אין לה רשות לחדור לרשות הפרט כשהדבר לא פוגע באחרים. ההלכה מכילה רכיב משפטי, אבל מעבר לו יש בה גם דרישות לחיי האדם הפרטי. מערכת משפטית של מדינה לא רואה לעצמה זכות או צורך להתערב בחיים הפרטיים (להיכנס לצלחת). קחי כדוגמה את האיסור על הומוסקסואליות. כל עוד החברה חשבה שזה אסור היא אסרה זאת בחוק אף שזה לא פגע באף אחד. מתי קרה השינוי? משום מה, בדיוק כשהחברה הגיעה למסקנה שאין בזה שום בעיה. שימי לב שהחברה לא אמרה שלא איכפת לה מה עושים ברשות הפרט, אלא שהמעשה לא בעייתי ולכן היא מתירה. לו התפיסה היתה עדיין שיש בזה איסור היו אוסרים זאת גם כיום. השיח שלא מתערבים ברשות הפרט הוא רק טיעון נגד אלו שעדיין חושבים שזה אסור (כמו הדתיים).
 
החילוק שעשית בין פניה לערכאות במטרה אינסטרומנטלית לפניה מהותית הוא כעין החילוק של הש”ך והנתיה”מ שראינו בשיעור. כשרוצים מהם פשרה זו בדיקו פנייה אינסטרומנטלית ולכן אין בה בעיה. אבל כשנזקקים לחוק זר זה משהו אחר.
אם כוונתך היא שהחוק בימינו מיועד רק להסדרת חיי החברה (והאינדיקציה היא שלא נכנסים לרשות הפרט, כפי שראינו. זה מראה שאין כאן מותר ואסור אלטרנטיבי להלכה, (שהוא כעין דת זרה או עבודה זרה) ולכן במהותו הוא אינסטרומנטלי, אני נוטה להסכים. זה טיעון מעניין מאד ולא חשבתי עליו.

מושיק הגיב לפני 6 שנים

בהמשך לשאלה הנדונה לעיל, בפרשת השבוע קראנו פסוק שמתייחס לסוגיה:
ויקרא פרק י”ח:
ד אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה.
כו וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.
ל וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

לעיל עשית חלוקה בין החלק ה”משפטי” לחלק ה”חוקי” של ההלכה והמערכת המשפטית החילונית ואמרת שמערכת משפטית שלא מכילה מרכיב “חוקי” לא מאיימת על ההלכה. אבל נראה מהפסוקים לעיל שהתורה משווה את שמירת המשפטים לשמירת החוקים, איך זה מסתדר עם דבריך לעיל?

mikyab צוות הגיב לפני 6 שנים

לא ראיתי שכתבתי שמערכת משפטית בלי מרכיב חוקי לא מאיימת על ההלכה. מה שכתבתי הוא שמערכות משפט רגילות אין בהן מרכיב חוקי בגלל טבען (הסדרת יחסים בין בני אדם).
ברור שהתורה דורשת שמירה של כל ההלכה, חוקים ומשפטים כאחד. אבל כשמתנים או מחוקקים בדיני ממונות זה עצמו החיוב ההלכתי. התנייה על מה שכתוב בתורה בממון להלכה אפשרית (כרבי יהודה נגד ר”מ). ודינא דמלכותא או שבעת טובי העיר קובעים כהבנתם בדיני הממונות, וגם זה מחייב הלכתית.

Back to top button