הזכות על הארץ

א. ברור שמותר להלחם על מה שאתה חושב לנכון להלחם (זה כמעט טאוטולוגי). השאלה היא האם לדעתך מלחמתם מוצדקת, מאחר שהיו פה רוב והצעת החלוקה לא הייתה פרופורציונלית. אם כן, הם לא צריכים לשאת בתוצאות כי אז אתה (כמדינה) כגזלן צריך לתת להם את השטח.
ב. היותם קולקטיב לעניין המלחמה אין דינה שתצדיק הכרה בהם כיישות מובחנת גם לעניין הגדרה עצמית כמדינה?
ג. אם תוכל להתייחס לטענה על קיומו של העם היהודי בארץ עד הכיבוש הערבי. האם היא מתקפת את הבעלות היהודית גם לימינו או שעבר זמן רב מדי? והאם יש משמעות לכך שהעם היהודי חלם לחזור ולא היה יאוש בעלים על הארץ?

לדעתי מלחמתם לא הייתה מוצדקת. גם אם היה הבדל בשטח הפרופורציוני יש עוד שיקולים (כמו פיזור האוכלוסיה). טבל זה לא רלוונטי מה שאני חושב. הם חושבים אחרת. אני לא גזלן מבחינתי.
ב. ממש לא. כפי שכתבתי.
ג. אין ייאוש בעלים כי לא מדובר על בעלות אלא על זיקה וריבונות. ההיסטוריה בהחלט מתקפת את דרישתנו. סילקו אותנו בכוח ולא הייתה ריבונות אחרת כשחזרנו. לא רואה מה הבעיה.

א. תוכל לפרט עוד על השיקולים הנוספים? לא הבנתי גם את כוונתך לגבי פיזור האוכלוסיה.
ג. הזיקה היא היא חוסר יאוש הבעלים. 2. כידוע הנאמנות הערבית היא קודם כל לשבט, רוב המדינות הערביות הן פיקציה מערבית שלא מחזיקה מעמד. האם היאחזות החמולות הערביות בארץ אינה ריבונות שלהן?
ד. נניח שהארץ הייתה ריקה מריבונות. האם אין מחובתנו לאפשר חזרה של אותם פליטים שגורשו על ידנו (ערביי לוד למשל)? הרי את הטענה שהתוקפן צריך לשאת באחריות אתה מפנה לקולקטיב. היא נוגעת לפרטים שאינם מעורבים בלחימה, רק כאשר צריך לעצור את הקולקטיב הרודף 'באחד מאבריו'. אציין שתשובה שאנחנו עדיין מאיימים על ידי אותם פליטים עונה על סעיף זה, אולם יש נפק"מ לתקופה שכבר לא נהיה מאוימים על ידם.

א. כשהאוכלוסיה מפוזרת עעל פני שטח גדול יותר ומפוזר יותר או על שטח פחות איכותי, יש מקום לשנות את פרופורציות החלוקה.
ג. לא. ריבונות היא מושג משפטי, וזה לא עומד בקריטריונים הללו.
ד. אם לא נשקפת מהם סכנה אז בעלות על רכוש פרטי צריכה להיות מכובדת. ואם כבר התיישבו בשטח אפשר גם לתת פיצוי הולם. אבל התוקפן בהחלט צריך לשאת בתוצאות מעשיו, גם הפרטים בתוכו שלא היו מעורבים בפועל. אלו שכן היו מעורבים פעלו בשמם.

ג. ריבונות היא מושג משפטי. אבל מאחר שאין ספר חוקים עולמי שקובע מה נחשב ריבונות אין לנו אלא לסמוך על השכל הישר ולהגדיר על פיו את המושג. על רקע זה שאלתי, האם שבט לא יכול להיחשב ריבון על השטח בו הוא יושב? במיוחד בחברה שמגדירה את עצמה על פי השבט.
ד. האם ההסתכלות הקולקטיבית (ההשוואה לרודף קולקטיבי) נכונה בעיניך רק בשעת מלחמה או שלא? להבנתי טענתך הייתה (בין השאר בטור הזה: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%99%D7%91%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98-%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9C-%D7%95%D7%93) שבשונה מהדין הרגיל שבו צריך לשפוט אדם ע"פ ראיות בבית משפט, ברודף אפשר לפגוע במקום. על גבי זה טענת שבמלחמה יש רודף קולקטיבי ולכן לא צריך להסתכן כדי לא לפגוע באזרחי האויב. לגבי אובדן רכוש וקרקעות המרכיב של הרודף לא קיים, למרות שמדובר בקולקטיב אויב. במקרה זה, אם שני השלבים בטענתך הכרחיים לצורך קיום הדין, צריך להוכיח לגבי כל אדם אם הוא היה שותף למלחמה בנו כדי לבחון האם הוא ראוי לפיצוי (אם כי אולי המוציא מחברו עליו הראיה).

ג. לא הייתה כאן ריבונות לפי שום אמת מידה. עובדה שכרגע הם תובעים ריבונות במובן המשפטי המקובל. גם חמולה שמתגוררת בשטח כלשהו אינה מאתגרת את מושג הריבונות.
ד. הסברתי הכל.
מיציתי.