היתר מכירה

זה שזה נכון ע"פ קאנט לא אומר שזה תופס גם בהלכה…

אני מתכוון לשאול ברצינות איך המדינה מוכרת את הקרקרעות של אנשים פרטיים או מה ההסכם ביניהם?

משה, איני יודע אם אתה השואל המקורי (למרות השינוי בניק, מדבריך בסוף נראה שכן), אבל אם זה מה שהתכוונת לשאול אז להבא שאל. אל תשאיר את השאלה במישור הכוונות או כהערת סוגריים. אני לא אמור לפענח צפנים כאן באתר.

1. אם יש שתי אופציות הלכתיות, ההכרעה ביניהן בהחלט צריכה להיעשות על פי הצו הקטגורי. זה לא נותן לצו מעמד לסתור הלכה אבל יש לו מעמד מוסרי גם בהלכה. מעבר לזה, לדעתי יש לו מעמד הלכתי, שהרי לא גרע מכל סברא אחרת. בפרט שכאן זו סברא יסודית באשר לכל התנהגות האדם בעולם, ולכן היא עדיפה על רוב הסברות האחרות.
ראה כאן באתר בכמה מקומות על הצו הקטגורי בהלכה ובכלל.

2. איני מכיר את הפרטים של ההסכמים הללו כפי שהם נעשים כיום, אבל עקרונית המדינה לא מוכרת קרקעות של אנשים פרטיים אלא קרקעות שלה. אנשים פרטיים יכולים לייפות את כוחו של שליח (או המדינה) למכור את קרקעותיהם. מעבר לזה, למדינה יש סמכות להפקיע קרקעות ויש לדון האם זה כלול בה. אבל לא אכנס לזה כאן.
יתר על כן, בגלל טענת החזו"א (המופרכת לטעמי) שהמכירה הזאת היא עבירה ולכן שליחות לא מועילה לגביה, הרב גורן תיקן שהחקלאי ימכור את הקרקע לרבנות הראשית והיא תמכור אותה לגוי (ולא בשליחות החקלאי). אחרים מקפידים שנציגי החקלאים יבצעו זאת (כמו בקיבוצים).