הנאה כחלק מרצון האלוהים.
ככל שאני מבין את דעתו של הרב, הידיעה שלנו על החיוב המוסרי מטעם אלוהים נובעת מעצם קיומו של המצפון וההבנה האינטואיטיבית שלנו של \"מה טוב\" ו\"מה רע\" (בהחלט יכול להיות שאני מבין לא נכון, אשמח לתיקון).נראה שיש בנו חלק, מעט מעין מצפן, שמכוון אותנו לכך ש\"טוב לאהוב את החיים\". האם היית אומר שיש דרך בה ניתן להסיק שזהו רצון האלוהים המפורש?
יש לנו גם נטייה לדבר לשון הרע. לא כל מה שנמצא בנו הוא חיוב נורמטיבי. מדובר בתחושות שונות. יש לנו בתוכנו נטיות, ויש הבנה לגבי נורמות של ראוי ולא ראוי. השניות מחייבות והראשונות לא. איני חושב שמישהו מעלה בדעתו יש ערך מוסרי באהבת החייים. אבל אם מישהו אכן חושב כך אז שינהג בהתאם.
אני פשוט טוען שהמוסר הוא לשם ההנאה.
אנחנו מחויבים באופן נורמטיבי במוסר, ואחרי ששאיפות מוסריות התגשמו (וגם במקביל) המטרה העליונה שלנו היא ליהנות מהחיים ולאהוב אותם (וזה מחליף את הצורך בחיוב לקיים מצוות).
אני מכיר את הטענה של "מה אם אדם נהנה לרצוח", אבל אני לא אתאיסט וזו בדיוק הפואנטה. אלוהים ציווה עלינו באופן קולקטיבי להיות מוסריים כדי שנוכל להגיע לרמות שלמות ואמיתות יותר של הנאה מהחיים.
לא מבין את הפלפול הזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer