הנחת אלוקים לפי התער של אוקהאם

מה?
השאלה זה מה יותר בזבזני:
1. אינסוף פוטנצייאלי (אלוקים שיכול לעשות הכל).
2. מספר גדול מוגשם (המון יקומים שקיימים).

ההשוואה בעייתית מפני שאינסוף יקומים אינו נותן מענה לשאלה (ראה להלן מנגנון מחולל היקומים). אז מה טעם להשוות אותו למה שכן נותן מענה?
וגם אם היה נותן מענה לשאלה הוא הרבה יותר בזבזני. והרי תשובת המחברת:

האפשרות של המולטיוורס (רב-יקום) היא חלופה מופרכת ובזבזנית לאין ערוך בהשוואה להנחת אלוהים, וזאת בדיוק לפי עקרון התער של אוקאום.
1. הנחת אלוהים: מניחה ישות אחת יחידה, מופשטת וטרנסצנדנטית, המהווה את הסיבה לכלל המציאות ועוצרת את הרגרסיה הסיבתית.
2. הנחת המולטיוורס: מניחה אינספור (או מיליארדי מיליארדים) ישויות פיזיות קונקרטיות – יקומים שלמים שאף אדם לא ראה מעולם ואי-אפשר לצפות בהם אמפירית.

מעבר לריבוי המטורף של ישויות בלתי-נצפות (מה שכיניתי בספריי ובשיעוריי "מסיבת התה של הכובען המטורף" או גרסת מיליארדי "קנקני התה" של ראסל), תאוריית המולטיוורס סובלת משני כשלים יסודיים שהופכים אותה לבזבזנית ולא-יעילה בעליל:

מנגנון מחולל היקומים: כדי שייווצרו אינסוף יקומים, חייב להתקיים מנגנון פיזיקלי או חוקיות קוונטית שייצרו אותם. מנגנון כזה עצמו הוא מערכת מורכבת ובעלת חוקיות מיוחדת, שזקוקה להסבר ולסיבה בעצמה. העברת השאלה מיוצר היקום אל "מחולל יקומים" אינה חוסכת דבר, אלא רק מסיגה את שאלת הסיבתיות צעד אחד אחורה. אם אתה מוכן לקבל שמחולל היקומים קיים "סתם כך" ללא סיבה, יכולת לעצור כבר ביקום שלנו או באלוהים.
התחייבות אונטולוגית לכל הזיה: אם קיימים אינסוף יקומים פיזיים שבהם מוגרלים חוקי טבע אקראיים, פירוש הדבר שבאיזשהו יקום קיימות בפועל מפלצות, שדים, פיות, ואף ישויות בעלות כוחות בלתי-מוגבלים ("אלוהימים"). המולטיוורס מכניס בדלת האחורית את כל היצורים הדמיוניים שהאתאיסט ניסה להימנע מהם.