הסדר

לא הבנתי את הסיפא. הרי גם כל אחד יכול ללכת להסדר ולקצר שירות, גם אם הוא לא ילמד שם ברצינות. בנוסף, אם לימוד תורה הוא "שירות שחשוב לעם ישראל לא פחות מהשירות הצבאי", מה הבעיה בזה שיש אנשים שתורמים רק דרך התורה, ולא דרך הצבא? האם אתה הולך באותה תלונה למי שרק הולך לצבא ולא לומד תורה?

שלא נדבר על כך שההסדר מסדר, מלבד קיצור שירות לדתיים, גם ג'ובים נחמדים לפרנסת הרבנים שמלמדים שם.
אם הייתה הפרדת דת-ממדינה, והמדינה לא הייתה מסבסדת יותר ג'ובים דתיים למיניהם במכינות דתיות וישיבות הסדר וכו' וכו', כיצד כל הרבנים היו אמורים להתפרנס? רחמים, באמת.

אבל תמיד נחמד לראות בעלי פריבילגיות שמתנהגים כמו קדושים מעונים. זה השטיק הקבוע של דתיים מכל הדתות ומכל הזמנים.

הרב לא חושב שזו מן כפייה על חילוני לראות בתורה כערך?
הרי לדידו שהתורה לא חשובה לימוד תורה לא מצדיק קיצור שירות צבאי.

ג'ובים נחמדים לרבנים? 9000 שקלים. רבנים שמלמדים איך לחשוב וללמוד גמרא. הד.נ.א הרוחני של עם ישראל. מגיע להם פי שניים.

אני מסכים איתך לחלוטין, יהושע. הטענה הצינית שהועלתה כאן כאילו ישיבות ההסדר קיימות כדי לסדר "ג'ובים" לרבנים היא כמובן הבל מוחלט. התפקיד של הישיבות הוא אכן ללמד את הבחורים איך לחשוב, איך לנתח סוגיות ואיך ללמוד תורה לעומק, כהכנה לחיים וללימוד בהמשך.

יתרה מכך, לא פעם טענתי שההסתכלות של החברה על לומדי ומלמדי התורה צריכה להיות הפוכה מהזלזול שמופגן לעיתים. לומדי התורה הרציניים הם ה"סיירת" הרוחנית שלנו. במקום המצב המעוות הקיים (שבא לידי ביטוי חריף בעולם החרדי) שבו מתקצבים המונים שכלל לא מתאימים ללימוד רציף, ומשלמים להם דמי קיום עלובים שגורמים להם להרגיש כקבצנים ונופלים לנטל על הציבור, המודל הנכון הוא הפוך. החברה צריכה לסנן את הלומדים בקפידה, ואת אלו שבאמת מוכשרים וראויים לכך – היא צריכה להחזיק ולתת להם משכורת גבוהה ומכובדת. בדיוק כפי שמדינה מסבסדת וחפצה ביקרם של חוקרים אקדמיים, מדענים, ספורטאים או אמנים מתוך הבנה שהם תורמים לחברה.

לכן, החזקתם של רבנים ותלמידי חכמים שמלמדים תורה ומוסרים את נפשם על כך אינה בגדר "שטיק של בעלי פריבילגיות", אלא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה לתגמל כראוי את מי שמעביר את הלפיד הלאה ובונה את הקומה הרוחנית של עם ישראל. מגיע להם פי כמה.

אף אחד לא כופה מאומה על חילוניים. יש תפיסות שונות בחברה והרוב לא יכול לכפות על המיעוט. לכן מגיעים להסדר של פשרה בין הקבוצות. מה עוד שכאמור הבני"שים תורמים יותר ולא פחות.

אין שום קשר לפטור של חרדים שנעשה באופן גורף לכל החרדים, ונותן פטור מלא ולא קיצור שירות.

האם הסדר יהיה לגיטימי כשיהיה, בעז"ה, הפרדת דת ממדינה?

מה עניין שמיטה לחביתה? אין שום סתירה בין תמיכה בהפרדת דת ממדינה לבין הלגיטימיות של מסלול ההסדר. הפרדת דת ומדינה עניינה הפסקת הכפייה הדתית ואי-שימוש במנגנוני המדינה כדי לכפות אג'נדה דתית על אזרחים, אך אין פירושה שהמדינה מפסיקה להכיר בצרכים התרבותיים והרוחניים של קבוצות באוכלוסייה.
גם במדינה שבה מופרדת הדת מהמדינה, מתקיימת תמיכה באמנות, במדע, בתרבות, בספורט ובמחלקות שונות באוניברסיטה, למרות שאין להם בהכרח "ערך כלכלי" ישיר. לימוד תורה הוא תרומה לחברה ולתרבות שלנו לא פחות מאמנות או מדע, ולא תהא כוהנת כפונדקית. אם מנתקים את הדת מהמדינה ודורשים לא להכיר בתרומה שלה, יש לנתק ולהפסיק לממן גם את התרבות והספורט.
מבחינת עקרון השוויון, במציאות של הפרדת דת ומדינה הפתרון אינו ביטול ההסדר, אלא ההבנה שאפשר וסביר להציע מסלול "הסדר" דומה גם ללימודים אחרים של קבוצות אחרות בחברה. למעשה, גם היום כל אזרח חילוני שרוצה יכול תיאורטית להקים ישיבת הסדר חילונית או מוסד דומה ולבקש דחיית וקיצור שירות לפיתוח עולמו הרוחני, והמדינה אמורה לאפשר זאת בשם השוויון (וכבר קרה דבר דומה עם הקמת המכינות הקדם-צבאיות, שקמו כי החילונים רצו בכך).
נוסף על כך, אסור לשכוח את האינטרס המעשי של הצבא. מסלול ההסדר אינו נטו זכות סקטוריאלית; הצבא מרוויח ממנו הרבה מאוד. הוא מקבל חיילים איכותיים, בעלי מוטיבציה גבוהה שאחוז היציאה שלהם לקרבי הוא גבוה מאוד, והם עומדים לרשותו ככוח זמין לשירות מילואים ארוך טווח כיחידות אורגניות. השיקול הביטחוני והתועלת שהצבא והמדינה מפיקים מהמסלול הזה שרירים וקיימים, ללא קשר לשאלת הרשמיות של יחסי דת ומדינה.