הרב ארז משה דורון על גידי דבוש

טורון שכיף לקרוא.
"הם חושבים ששכל פירושו רק עקביות לוגית" "טענות צריכות להיות מנומקות במונחים של אמת ושקר, היגיון וכדומה" ולכאורה רבינו לימדנו על ריקותו של האנליטי?

אגב, שמעתי הגדרה לפסיכולוגיה שהיא פילוסופיה מעשית. כיצד ליישם העקרונות בעוד הנפש שלנו עם צרכיה ממשיכה להתקיים.
הרב קורא לזה זריקת שכל. הדבר ייפתר ע"י הנחה "פילוסופית" שהנפש היא במישור שצריך להתייחס אליו לא בגלל שהוא מהותי אלא כאמצעי לפילוסופיה.

a, בדיוק. בגלל ריקותו של האנליטי הם טועים.

זה שיש כאלה שטעו עדיין לא שולל את הדרך והגישה הפסיכולוגית כדרך בחיים וכו'
למה אתה נרתע מכך שיש נפילות ואפילו גדולות בנושאים אחרים למשל אם מישהו כתוצאה מהתפיסה הפילוסופית שלך יעזוב משפחה חיים ואת היהדות לא נורא מפריע לך אם אתה לא מתחבר לדרך נפשית אולי לך זה פחות מתאים אינציקלופדית

הרב מיכי, לא צריך לשפוך את התינוק עם האמבטיה ואני כותב זאת בתור מי שגר כבר 16 שנה בתקוע ב' המטורללת. (ב"ה עוד נצא משם) והיא באמת מטורללת.
שילוב של גמרא הלכה וקבלה עם חוש הומור טוב יכולים לספק את השילוב הנכון בין לימוד אמיתי (חקירה ובדיקה של מושגים כעומדים בזכות עצמם) והצורך בחוויה רלגיוזית משמעותית. למה הפילוסוף החד והחכם מתקוע (בכוונה לא כותב את שמו) מעריץ את הרב מנחם והרב שג"ר? עיסוק בנפש הוא לא רע מצד עצמו. מסכים שבדור הזה ההרגשה שכולם התחרפנו…

לא חושב ששפכתי תינוק כלשהו. לפסיכולוגיה אין מעמד בשאלות של אמת. זה הכל. מי שצריך טיפול פסיכולוגי שיעשה מה שבא לו, מריקודים לאור הירח והמשך בקריאת טקסטים חסידיים או כדור לס"ד. אם הפסיכולוגיה היא שעומדת בבסיס המחויבות הדתית זו לא מחויבות דתית אלא טיפול פסיכולוגי.

כאמור, אני מתכנן טור.

שמח אני מכך שבאתי לסתור ונמצאתי בונה. בוועדת חקירה שהוקמה עקב כך נדרשתי למצוא מקור מאיתך שיבאר כיצד הבניה הלזו התחוללה מול עיני בלא שימת לבי. או במילים אחרות מקום שבו מתומצת הסבר לביסוסו הנ"ל של הרב.

a, בטורון הזה יש תמצות של קו טיעון מרכזי ב"שתי עגלות"

אחרי שקראתי את דבריו של ארז, אני רק אומר שזה מה שאני תמיד אומר. צדיק ורע לו – בגלל שהוא צדיק.

לימוד תורה הוא חלק מהיותו של אדם דתי, לכן אי אפשר לנתק החוויה הדתית לסוגיה, והלימוד החותר לאמת בכלים סובייקטיביים. אסייג דבריי, ברור שאפשר, ואדרבה צריך לנתק. אבל לא מדובר על משפטן שהולך לסנדאות מיינדפולנס. אלא על הרצון ללמוד ולדעת תורה מתוך מחוייבות דתית, המחוייבות הזו טומנת בחובה עולם ריגשי דרך התפילה. ואיך כל זה קשור? על לימוד תורה מברכים בבוקר וברכה זו היא פתיחה לסט שלם של מלל הקשור ובשיג ושיח עם נותן התורה. כך שגם אם כשלומדים תורה אז לומדים תורה, ולא עוסקים בקישקעס, אזי העולם הריגשי-נפשי נמצא ברקע הדברים. נו טוב אחכה לטור בעניין על מנת ללבן ולהתלבן

"והלימוד החותר לאמת בכלים סובייקטיביים"= כלים אובייקטיביים כמובן

לא יודע מי אתה מיכאל אברהם. במקרה הגעתי לעמוד הזה. רק מאחל שתזכה להתקרב באמת לרבינו הקדוש ולצדיקים אמיתיים ושימחלו לך בשמיים על הזילזול הזה בחסידות ברסלב הקדושה.

אינשאללה.

מיכי אתה מגבב ססמאות בלי לעמוד מאחורי המילים.
בברסלב אין ולו משפט אחד "לזרוק את השכל"
בברסלב כן יש מושג "איפה שהשכל נגמר מתחיל האמונה"
לא להיכנס בחקירות: כגון ידיעה ובחירה. צמצום וחלל הפנוי (יש אלוקות איך צמצם עצמו).
תקרא קצת ספרים של הלל צייטלין על תפיסתו את גדלותו של ר' נחמן

הנה אחת הדוגמאות הקלאסיות ששם רבי נחמן אמר לא להשתמש עם השכל ולסמוך על אמונה

"כונתו היתה שהתירוצים על קושיות כאלו אין בהם ממש. לא מבעיא התירוצים שבספרי המחקרים שבודאי אין בהם כלום, וכמבואר בדברינו במקום אחר (לקמן תז, תיא) שבשביל זה אסר רבינו ז"ל לעיין אפילו בספרים של המחקרים הכשרים מחמת שמביאין קושיות חזקות גדולות על דרכי ה' ומאריכין בקושייתם, ואחר כך רוצין לתרצה והתירוץ חלוש מאוד ובנקל לסתרו. ועל כן מי שמעיין בהם ורוצה לתרץ הקושיות על ידי שכל יוכל לבוא לאפיקורסות גדול, כי מבין אחר כך שהתירוץ אינו כלום ונשאר בקושיא, על כן אסור לעיין בהם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. וכשבא חס ושלום בדעתו איזה קושיא בענינים אלו צריך לידע שאי אפשר לתרצה כי אי אפשר לנו לדעת ולהשיג בשכלנו האנושי דרכי ה' וכו', רק לסמוך על אמונה לבד, להאמין שבודאי באמת הכל נכון וישר, רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם"

רבי נתן איש נמירוב שליט"א,
עושה רושם שגם אתה עצמך קיימת הוראת רבך בקפידה. אתה כותב שרבי נחמן לא אומר לזרוק את השכל ואז מביא שכן צריך לעשות זאת. לא לחשוב על דברים בעייתיים אלא רק על דברים לא בעייתיים. זה באמת שימוש נאות בשכל. ואיך בדיוק תדע במה כן לעסוק ובמה לא? לפני שבדקת הרי אינך יודע האם השכל יכול לפתור את הקשיים בהם אתה עוסק. אבל גדולתו של רבנו מחפה על כל השטויות שהוא כותב. אין פלא שכדי שזה יקרה צריך לזרוק את השכל כדי להתקרב לצדיק. והדברים ראויים לרבנו והוא אליהם.
אין לי עניין רב להתפלפל עם מובאות שאיני מכיר ולא ממש מעניינות אותי. אבל אין להכחיש המוחש. פוק חזי כיצד נוהגים ההולכים אחריו, כולל האינטלקטואלים שביניהם.
אם תרצה, תוכל לעיין להנאתך כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=5497
או לחלופין כאן: http://breslev.eip.co.il/?key=5491
ועוד לא דיברתי על איוולת שציטטת, לפיה איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה. אין לך זריקת השכל גדולה מזו. באמת חבורת קשקשנים בגרוש.
טוב שלא זרקתי את השכל. כך לא זכיתי להתקרב לצדיק וניצלתי.

איפה שנגמר השכל (=הלוגיקה והנביעה) מתחילה האמונה (הכרה בהנחות יסוד לא וודאיות) כמו שיש מישהו שכתב בסדרת ספרים בהוצאת תם (עורכת נחמה שטרן, סדר ועימוד סטודיו תם, עיצוב הספר והכריכה מיטל הראל, התקנת מפתחות אלעד גוטמן, הודפס בספריית בית אל)

להגיד שהכרה בהנחות יסוד זה חלק מהשכל זה עניין של מינוח

חיכיתי שזה יעלה כאן. זה ממש לא עניין של מינוח, כי אני לא זורק כלום. זה חלק מהשכל, והוא לא ייחודי לאמונה. אותו דבר במדע ובמשפט וכל תחום אחר. לכן שום תעלול סמנטי לא יציל את השטויות הללו. אין באמונה שום דבר מיוחד מול כל תחום אחר.

לא ייחודי לאמונה זה נכון אבל זאת קושיה אחרת. לרבינו לא היה במודעות שגם במדע יש אפשרויות אחרות (לא חשב על בעיית האינדוקציה/ההכללה למשל, וחשב בטעות שהכל מהניסיון), ובאמת זה נכון גם שם. משפט או מוסר מחוץ לתורה הוא כנראה שטות לדעתו. הקביעה לזרוק את השכל היא עניין אחר מהקביעה שאמונה מתחילה כשהשכל נגמר. זריקת השכל אומרת שאם האמונה היא כל כך חזקה במשהו שמצליח להצטייר במוח אז כל ערעור שכלי הוא נחשב כפרדוקס שבו ברור לנו מה הדבר הנכון אבל קשה למצוא את הטעות ולכן מעניין לפתור את החידה אבל אין לזה השלכות. בכפא דחק נגרא בגויה נשרוף חרדלא. תעלול סמנטי תגיד למישהו אחר.

בקיצור, רבנו בלבל את המוח מחוסר ידע. אז מה טעם לפלפל במשנתו?

תעלול סמנטי אתה יודע למי תגיד? תגיד לעצמך. אתה כל הזמן חוזר ואומר כאחוז דיבוק שאין ודאות בכלום וחשיבה רכה וסבירות וכל מיני מילים, אבל זה תעלול סמנטי גדול. זה רק מילים, ואתה מתנהג בדיוק כמו אחד שיש לו ודאות. אתה אומר שאין ודאות שאם שורפים נייר הוא נשרף, בוא תיתן דוגמה למצב שבו הספק הקטן שאולי הנייר לא יישרף ישפיע עליך לקבל החלטות. ואל תגיד שאולי תבוא רוח ותעיף את הנייר כי זה כולם אומרים. תגיד ספק שיש אש והנייר בפנים שעתיים וזה נייר רגיל ולא יישרף. בקיצור זה סתם מילים. אתה לא קורא לזה ודאות אבל זה עושה קולות של ודאות ומתנהג כמו ודאות וגם מסריח בדיוק כמו ודאות, ומבחינתי תקרא לזה בן דוד של שייקספיר כמו שאתה אוהב להגיד. אז אם לך יש הכרה רוחנית צרה שמאפשרת לך להכיר רק בדברים מסוימים שהם לא ודאים אבל מתנהגים כמו ודאים מה אתה רוצה מאנשים עם הכרה רוחנית יותר רחבה שמכירים בדיוק כמוך אבל על עוד דברים.

ברחת
יופי
תלמד לא לזלזל ברבינו

נתן. בחיאת בו נדבר שניה על ברלנד הזקן הסוטה. הרי עד לפני פחות מעשור חוץ מחלק מהננחים, אזי לפחות אנ"ש כיבדו אותו ואמרו שמקרב לצדיק ולהשם יתברך. אצל חלקם נתפס כעושה מופתים ועובד השם למדן מופלג וכו' וכו'. והפלא ופלא שלא משנה כמה הוא זקן אשמאי וספק רוצח, אותם אבל בדיוק אותם דיבורים פאתטיים על אמונה ב2 שקל, זלזול מופגן ברציונאליזם ושכל ישר מסבירים לנו איזה רשע הוא.
פשוט לא להאמין כמה בורות וטפשות וחוסר רצון לחזור בתשובה. רק אתמול קראתי תשובה של " הכנסת הגדולה" (אתה יודע מיהו בכלל או צריך לקרוא רק שו"ע וליקוטי מוהרן כי מיילא הכל נמצא בספרי רבינו!!!) רבי חיים בנבנישתי עם כל גאונותו וחריפותו בתורה (ש"ס ופוסקים) וסביר להניח צדקותו, טעה בשבתאי צבי ולא נמנע מלהודות בטעותו ולחזור על כך בתשובה. הנה לך ת"ח אמיתי גדול בישראל לדורות. שהבין שטעה ונפל בכריזמת ש"צ והשתמש בשכלו לחזור בתשובה. אבל ברסלבים טיפשים ימשיכו באותה אינפנטיליות שהובילה אותם להעריץ אל לייזר המשוגע. לא הלך עם ברלנד? לא נורא, ילך כבר כבר עם משפיע אחר. נתבודד וניסע לאומן והכל יסתדר. אתה הבנת את זה ברוך? (יש לי מגפיים למכירה)

מקווה שלא הוצאתי דברים מהקשרם, אבל נדמה לי שהקטע הבא משיעור של אותו האיש עשוי להיות התשתית הרעיונית לשיטת הטיפול הסדיסטית שלו.
דקות 11-13.

https://m.youtube.com/watch?v=QvYjJI-a_AU

ויכוח משונה מאד בין רב פילוסוף הסובר שדרישת הוודאות המוחלטת איננה מחולטת (אם זה איננו זריקת השכל אז אינני יודע מהי זריקת השכל) לבין חסיד של רבי נחמן שטוען שרבי נחמן דרש זריקת השכל מכל וכל ומתעלם מכך שרבי נחמן עצמו לא זרק את השכל מכל וכל (הלך להתייעץ עם רופאים בקשר לשחפת שלו והמליץ לחסידיו לעשות את החיסון נגד אבעבועות שחורות שפיתח אדוארד ג'נר). את דרישת רבי נחמן עצמו לזריקת השכל אפשר להעמיד בקלות כהתנגדות לדרישת הוודאות המוחלטת של "החכם" כפי שמופיעה במעשה מחכם ותם, וכך להתאים אותה לשיטת בעל האתר.

אינני מתעלם מרוח חסידות ברסלב שהולכת למקום קיצוני יותר אבל תמהני אם רבי נחמן עצמו היה שם או שזה הקצנה שעשו לו חסידיו ובראשם רבי נתן. ולכן אין לי בעיה עם החלפת מהלומות וקטילות הדדיות אבל בפועל המרחק בין שתי הגישות איננו גדול כמו שהן היו רוצות שיהיה.

להתעלם מהוודאות המוחלטת זו זריקת השכל? מוזר. זו גופה הוראת השכל.

אני מוחה באופן חמור על כבודו של רבי נחמן!
הדיבור והסגנון שנשמעו כאן מתאימים מאד לבלעם, יודע נבואה אך בועל את אתונו! כלומר יודע תורה אבל מדבר בלשון שתלמיד חכם אמיתי לא היה נוקט בה מעולם!

כל מה שכתוב במכתב תיאר במדויק את ההתעללות הנפשית שעברתי תחת ארז באותה תקופה אבל כימעט במדוייק! אני מבינה היום שזה בא מתוך שהיה נפגע, חבל שקראתי את זה רק אחרי שנתיים כדי להבין למה הוא הרס אותי וגרם לי לאיבוד אמון הכי קשה שחוויתי בחיי! ומעולם לא ביקש סליחה על מה שעשה, אולי רק זרע מלח על הפצעים כאשר הוא זכה להתחיל בתהליך ריפוי.. הלך הזרזיר אצל העורב

בס"ד עש"ק טובה הארץ מאד מאד תשפ"ב

לפרשת 'שקוף' שאינני מכיר – לא אכנס, אך אומר משהו לגבי היחס בין 'פילוסופיה' ל'פסיכולוגיה'. ה'פילוסופיה' מנסה להגדיר מה אמת ומה מוסרי. אבל זה שאדם בשכלו יודע שזה ראוי לעשות, עדיין לא מחייב שהאדם ירגיש טוב עם זה.

בשביל להוציא את האדם ממצוקות וחיבוטי הנפש – יש תפקיד חשוב לנהירות השכלית, אך זה לא מספיק. וכמו שהתרים את הארץ ראו בבירור שהארץ טובה ו'זבת חלב ודבש' ובכל זאת הפחד לא נתן להם להתחבר אל הטוב, אם זה הפחד מפני כוחם של גויי הארץ או הפחד מפני כניסה לעולם חומרי או פחד אחר.

למצוקות הרגש צריך מענה מתאים שיצליח ליצור חיבור בין התודעה השכלית המחייבת לבין עולם הרגש היוצר דחיה ורתיעה. וכאן תפקידו של ה'פסיכולוג' המסייע לאדם להשתחרר מחרדותיו. לא את השכל האמיתי צריך 'לזרוק לפח', אלא את החרדות והרתיעות המתלבשות בצידוקים ותירוצים שכליים.

כאן יש מקום לסיוע של אדם מבחוץ, שמחד מבין לעומק את מצוקות הנפש של הנעזר בו, ומאידך יכול להוות 'נקודה ארכימדית' שתסייע לו להתקדם. ע"י הסתייעות באדם מנוסה – יכול ה'חבוש' להתיר את עצמו מכלא המחסומים הרגשיים.

מובן שהסיכוי שיש בהסתמכות על יועץ מבחוץ – טומן גם סיכונים. מלבד החששות מפני אנשים בלתי מקצועיים או בלתי אמינים המנצלים את מצוקתו של הסובל – יש גם מצבים שבהם המטפל הוא מקצועי ומצויין, אבל הוא לא המתאים מבחינת אופיו ושיטותיו למבנה הנפשי הייחודי של 'מטופל' זה, שלמבנה המיוחד שלו יתאים 'מורה דרך' אחר. ובאיזה מקום – צריך אדם לקחת אחריות ולבחון אם שיטה פלונית שאולי היא נפלאה לגבי אחרים – האם היא מתאימה גם לו.

בברכת עבודת הנפש בשמחה ובהיגיון, שמחה פיש"ל הלוי פלנקטון

לגבי סדנאות שבהם אדם מספר בקבוצה את 'נגעי ליבו' – זה מוכר בשיטות מסויימות בפסיכולוגיה. כך נהגו גם בחבורות מסויימות של 'בעלי מוסר (קראו לזה 'ועד' או 'בורסה'). בתורת רבי נחמן אינני יודע האם זה קיים. יש 'התבודדות' שבה אדם מתוודה בפני בוראו, יש 'וידוי דברים בפני הצדיק'. רבי אלימלך מליז'נסק מציע לאדם לספר את מצוקותיו לרבו או לחבר נאמן, אבל לדבר על מצוקות נפש בחבורה, נשמע לי פחות מוכר בעולם החסידי.

ובקיצור
את השכל יש לזקק משמרים וסיגים, שיהיה 'זך כתית' ואז יהיה מאיר ומצהיל בבהירותו הצלולה. יש לשמור את השכל המזוקק בפך החתום בחותמו של כהן גדול, ולהזריק אותו לשריריו ולורידיו הנפשיים של האדם, בקביעות אך במנות מדודות וקצובות, ואז ישכיל האדם בכל דרכיו 🙂

בברכה, אדמון עקביה ליכטמן-לדרר המאירי