השכלה פילוסופית מובילה לתאיזם? הנתונים מספרים סיפור אחר

ההבהרה שלך אינה פותרת את הקושי שהעליתי. גם אם נקבל שטיעונים מדעיים לאתאיזם לוקים לעיתים בבלבול מתודולוגי, עדיין נותרת העובדה שרוב הפילוסופים הבכירים בני זמננו – המכירים היטב את ההבחנה בין מתודולוגיה למטאפיזיקה – בוחרים בעמדות נטורליסטיות לא כנגזרת ישירה של המדע, אלא כהכרעה פילוסופית מודעת. לכן קשה לייחס את המגמה הזו לבלבול מושגי בסיסי. הטענה על “אופנות ולחצים” היא השערה סוציולוגית כללית, שאינה מוסברת ואינה ייחודית לנטורליזם, והיא חלה באותה מידה גם על תאיזם. ממילא, הנתונים האמפיריים (כגון סקר PhilPapers) אינם טיעון אד פופולום, אלא מערערים על הטענה המטא-פילוסופית שפילוסופיה עמוקה נוטה באופן טבעי או מובנה לתאיזם.

אתה מתעקש להישאר באד פופולום. לבריאות.

אין כאן אד פופולום, משום שלא נטענה טענת אמת מן הרוב. לא אמרתי שהתאיזם שגוי מפני שרוב הפילוסופים דוחים אותו, אלא שהנתון האמפירי מערער טענה מטא-פילוסופית שונה לגמרי: שפילוסופיה עמוקה נוטה או מובילה באופן טבעי לתאיזם. אם גם בקרב מי שמאומנים בדיוק בהבחנות שאתה מדגיש – בין מתודולוגיה למטאפיזיקה – הרוב בוחר בעמדות לא-תיאיסטיות, הרי שהסבר במונחים של “בלבול פילוסופי” או “כשל מושגי בסיסי” אינו סביר. זהו שימוש לגיטימי בנתונים לבחינת טענה כללית על כיוון החשיבה הפילוסופית, לא טיעון סמכות ולא ערעור אד הומינם.

אמרתי לך כבר למעלה שאתה מכניס דברים לפי. כעת כשאני מראה לך שדרכך היא אד פופולום אתה מוסיף עוד לעשות זאת כדי להתעקש. איפה ראית שזה קורה "באופן טבעי"? טענתי שחשיבה פילוסופית נכונה צריכה להוביל לאמונה באלוהים. לא טענתי בשום מקום שהיא עושה זאת בפועל ז(זו טענת עובדה. לדעתי לא נכונה). אני לא טענתי טענת עובדה תיאורית (כל מי שחושב פילוסופית נכון יסביר לך זאת). כדי לעבור לטענה ששמת בפי על לא עוול בכפי אתה צריך עוד הנחות (למשל שהשכלה פילוסופית מובילה לחשיבה נכונה. אורוול כבר הסביר מדוע זה לא בהכרח נכון).
לכן, זוהי בדיוק טענה אד פופולום.
טוב, נראה שמיציתי.

הפרדה מוחלטת בין "חשיבה נכונה" לבין המסקנות של רוב הפילוסופים המקצועיים הופכת את טענתך לחסינת הפרכה: אם התוצאה היא תאיזם – החשיבה נכונה; אם היא נטורליזם – סימן שהחשיבה לקויה או "אופנתית". זו הגדרה מעגלית שמניחה את המבוקש במקום להוכיח אותו.

נתוני PhilPapers לא באים לומר שהרוב צודק (שזהו אכן אד-פופולום), אלא הם משמשים "מבחן סבירות" ליומרה שלך. כשאתה טוען שחשיבה נכונה "צריכה" להוביל לתאיזם, אתה בעצם טוען לקיומה של טעות מערכתית, קוגניטיבית ולוגית אצל 70% מהאנשים שהכשרתם המקצועית היא בדיוק זיהוי טעויות כאלה.

אם "חשיבה נכונה" היא כלי שאינו ניתן לשחזור אצל רוב המומחים המאומנים באותם כלים, הרי שהיא מפסיקה להיות מתודה רציונלית-פומבית והופכת לאינטואיציה פרטית. אתה יכול כמובן להאמין שכולם טועים, אבל אינך יכול לטעון שהלוגיקה היא זו שכופה את עמדתך, שהרי הלוגיקה היא כלי שיתופי, ועובדתית – היא לא כופה זאת על רוב משתמשיה המקצועיים

מיכאל אברהם העקר תודה על תרומתך לשיח הפילוסופי והדתי. העשרת אותנו.

היקר 🙂

נראה שאנחנו חייבים לרענן כמה מושגי יסוד, כי נראה לי שהתבלבלת. ההבדל בין פילוסופיה לבין מדע הוא שמדע עוסק בטענות שניתנות להפרכה ופילוסופיה לא. כשתדרוש מטענה פילוסופית הינתנות להפרכה הפכת אותה למדע, או בעצם איינת אותה.
כפי שהסברתי קודם, איני טוען טענה עובדתית (על מה שחושבים המדענים), שכן זו טענה מדעית-עובדתית ולא פילוסופית, והיא אכן ניתנת להפרכה. ואם אתה צודק אז אכן הפרכת אותה. אבל אני טוען טענה פילוסופית. אני טוען שהפילוסופיה (הנכונה) אומרת שיש אלוהים. זו לא טענה שניתנת להפרכה, וזה גם לא אמור להפריע לנו, שכן היא טענה פילוסופית וככזו היא לא אמורה להיות ניתנת להפרכה.
למדוד טענה פילוסופית לפי השאלה האם רוב הפילוסופים חושבים כך, הופך את הפילוסופיה למדע. כל סוגיה פילוסופית כעת ניתנת להכרעה אמפירית. פוק חזי מה אומרים הפילוסופים. כמובן שניתן לתהות כיצד מראש כל אחד מגבש את עמדתו (שהרי הוא לא יכול להסתמך על הרוב, אחרת שני הפילוסופים הראשונים יקבעו את דעת כל השאר). כשקאנט יטען שהפילוסופיה (הנכונה) אומרת שיש טענות סינתטיות-אפריורי, אתה כנראה תאמר לו שהוא מדבר שטויות כי רוב הפילוסופים (לפחות עד זמנו) לא חשבו כך. אם אומר שזה מוזר, זהו הניסוח הכי מנומס שאני מצליח למצוא.

מיכי, נראה שבלבול המושגים המדאיג באמת הוא הניסיון להפוך את ה"חסינות מהפרכה" של הפילוסופיה לחסינות מביקורת עמיתים.

הכשל של "הפילוסופיה הנכונה": איש לא מזלזל בנפח הכתיבה הפילוסופית שלך על קיום האל, אך כשאתה מגדיר "פילוסופיה נכונה" רק ככזו שמובילה לאלוהים, אתה מרוקן את הדיון מתוכן. אם המתודה נמדדת לפי התוצאה שקבעת מראש, אינך מציע חקירה פילוסופית אלא מערכת הצדקה דוגמטית. באותה מידה יכול נטורליסט לטעון ש"הפילוסופיה הנכונה" היא רק זו ששוללת את אלוהים, ובכך לאטום את עצמו מכל טיעון נגדי.

פילוסופיה אינה נבואה פרטית: פילוסופיה אמנם אינה מדע אמפירי, אך כוחה נשען על שכנוע רציונלי פומבי. הלוגיקה והמטאפיזיקה הן כלי עבודה שיתופיים. אם המברג הלוגי שלך מוביל באופן עקבי את רוב בעלי המקצוע לתוצאה הפוכה משלך, האפשרות שרק אתה מבין איך להחזיק בו פחות סבירה מהאפשרות שהכלי שלך פשוט לא עושה את העבודה שאתה מייחס לו.

אנלוגיית קאנט המופרכת: השימוש בקאנט הוא דמגוגיה. קאנט לא טען שהוא צודק "כי זו הפילוסופיה הנכונה". הוא הציע מהלך לוגי ששינה את פני המחשבה כי הוא הצליח לשכנע את הקהילה המקצועית בכוחו הרציונלי. ההבדל הוא פשוט: קאנט הצליח להפוך את הטיעון שלו לציר מרכזי בעולם הפילוסופי. אתה, לעומת זאת, טוען שהטיעון שלך "כופה את עצמו לוגית", אך מתעקש שזה ש-70% מהמומחים לא השתכנעו ממנו זה "לא רלוונטי".

אד-פופולום ככסות לערווה: חזרה על המנטרה של "אד פופולום" לא תסתיר את העובדה שהדיון כאן אינו על האמת, אלא על היומרה שלך לרציונליות. אם הרציונליות שלך היא כזו שרק אתה וקומץ מאמינים מצליחים "לראות", הרי שזו אינה רציונליות אלא מיסטיקה בתחפושת של לוגיקה.

בשורה התחתונה: אינך יכול לאחוז במקל משני קצותיו – גם לטעון שהלוגיקה "מכריחה" את קיום האל, וגם לטעון שהעובדה שהיא לא שכנעה אף לוגיקן מקצועי היא חסרת משמעות כי הפילוסופיה "אינה ניתנת להפרכה". אם הלוגיקה שלך לא משכנעת את הלוגיקנים, הבעיה היא בטיעון, לא בסטטיסטיקה. לבריאות.

השיח הזה הוא דוגמה מובהקת להטרלה מסוג יחסית נדיר. היא נעשית במסווה של טיעונים הגיוניים וענייניים. אבל זו עדיין הטרלה לכל דבר משלוש סיבות: 1. הטיעונים שטותיים למרות הפסאדה הפסאודו פילוסופית. 2. אתה חוזר על אותם טיעונים שוב ושוב למרות שהתברר בעליל שהם שטויות. בלי להודות בכך. 3. אתה משנה כיוון וניסוח כל פעם שמתברר שטעית.
אתה מדבר על הינתנות להפרכה וכשאני מראה לך שזו דרישה מופרכת מטענה פילוסופית, אתה חוזר לדבר על ביקורת עמיתים. אתה מדבר על טענת עובדה ואני מראה לך שזו שטות כי לא על כך דיברתי (טענתי טענה פילוסופית ולא עובדתית-תיאורית). ואז אתה חוזר ומציג את דבריי כאילו טענתי טענה תיאורית. אתה מדבר על ביקורת עמיתים כשהנושא אינו התוכן הפילוסופי וטיעונים לגביו אלא האד פופולום שלך (="הרי רוב הפילוסופים חושבים אחרת ממך"). ואתה מדבר על ביקורת עמיתים כשאינך מציג ולו בדל טיעון ענייני אחד פרט לאד פופולום. כשהגענו לקאנט אתה מסביר שהוא שונה ממני כי הוא הצליח לשכנע את עמיתיו. על כך אוסיף כעת שזו כמובן שטות גמורה. ראשית, לא נכון שהוא שכנע את עמיתיו (לא עשיתי סטטיסטיקה כמה פילוסופים מסכימים לסינתטי אפריורי או לטיעונים טררנסצנדנטליים וכדו'), וגם אם כן, ממתי העובדה שכנעת את רוב עמיתיך היא המדד לכך שאתה צודק ושהפילוסופיה שלך היא ה"נכונה"? כל עוד העלית טיעונים ענייניים (או שמא אתה טוען שלא העליתי?) זו עמדתך. וכל עוד זו עמדתך, אז מבחינתך מי שחושב אחרת טועה (=מחזיק בפילוסופיה לא נכונה).
זה הזוי שאני בכלל צריך להסביר את כל הדברים הללו.
אז לצורך התרגיל אנסה מזווית אחרת (למרות שאני די בטוח ששוב אכשל, לאור הניסיון שצברתי כאן).. בוא נלך על האד פופולום שכל כך חביב עליך. אני אציג לך מהלך שהיה עושה ברקלי (בחרתי בו, רק מפני שאני מניח שלגביו תסכים שהוא לא שכנע את עמיתיו הפילוסופים, בניגוד למה שהנחת, שלא בצדק, לגבי קאנט), כדוגמה, ותסביר לי במה זה שונה ממה שאני עושה כאן. או לחלופין תסביר לי שהיית טוען את טענותיך גם כלפי ברקלי וכל שאר הפילוסופים. זה כמובן אד פופולום שהרי אני מוכיח את צדקתי על סמך זה שכל פילוסוף היה עושה אותו דבר, אבל לשיטתך זה הרי בדיוק מה שצריך לעשות בשיח רציונלי. אז בוא נלך על זה.

ברקלי מציע טענה פילוסופית: העולם החיצוני לא קיים, אידאליזם. הוא מעלה טיעונים פילוסופיים שונים לתמוך בה. כותב ספרים ומאמרים, מתראיין ומרצה בנושא הזה שוב ושוב. באחת הפעמים הוא גם מציין שחשיבה פילוסופית מובילה לכיוון האידאליסטי.
פופולוס מתריס נגדו: הרי רוב הפילוסופים חושבים אחרת ממך.
ברקלי: זה מפני שהטיעונים שלהם לא נכונים.
פופולום: מה, רק את הצודק?
ברקלי: כן. והרי טיעוניי (שכבר הוצגו קודם). ומבהיר עוד: אם אני מראה מכוח טיעונים פילוסופים ש-X אז כל מי שחושב אחרת טועה (=מחזיק בפילוסופיה לא נכונה). זה חשבון לוגי של כיתה א.
פופולוס: אבל אמרת באופן כללי שהחשיבה הפילוסופית מובילה למסקנה האידאליסטית, ועובדה שרוב עמיתיך חושבים אחרת.
ברקלי: אכן. אבל לא התכוונתי לטענה תיאורית (שכך חושבים כל הפילוסופים) אלא לכך שהפילוסופיה הנכונה מובילה לשם (והרי טיעוניי, כבר הוצגו קודם).
פופולוס: אז איך אתה מסביר שרוב הפילוסופים לא חושבים כמוך?
ברקלי (מושך בשפמו בחוסר סבלנות): כנראה מפני שהם מוטים או טועים מסיבות כאלה או אחרות (והרי טיעוניי, שכבר הוצגו לעיל). הפילוסופיה הנכונה אומרת את מה שאני אומר והפילוסופיה שלהם אינה נכונה, והרי טיעוניי (שכבר הוצגו למעלה).
פופולוס: מה כולם מטומטמים ומוטים?
ברקלי: כן (והרי טיעוניי). אם אני טוען X אז ממילא כל מי שטוען "לא X" טועה. אם אני טוען טיעונים פילוסופיים שמובילים למסקנה Y אז לדעתי הפילוסופיה הנכונה אומרת Y, ופילוסופיה שלא מובילה ל-Y אינה נכונה. ואז מוסיף: לא ברור מדוע אני צריך לחזור ולהבהיר דבר כה פשוט.
פופולוס: (בלי להוסיף: כמתבקש נכון, צדקת) זה אומר שטיעוניך לא עומדים למבחני הפרכה.
ברקלי: נכון, כי אלו טיעונים פילוסופיים ולא מדעיים.
פופולוס: כן (בלי להוסיף כמתבקש: נכון, צדקת), אבל התכוונתי שהם לא עומדים לביקורת עמיתים.
ברקלי: הם כן. כל טיעון פילוסופי שיעלה נגד עמדתי זכה למענה פילוסופי. ומוסיף: אבל הצבעה על כך שיש רבים שלא מסכימים איתי (בלי שום התייחסות לטיעונים שלי ושלהם) אינה ביקורת עמיתים אלא הצהרת אד פופולום.
פופולוס: לא בכדי מכנים אותי כפי שמכנים.
ברקלי: נכון.
פופולוס: חוזר על אותם דברים והפעם באנגלית, בתורכית, בסינית ובמלאית.
ברקלי (מורט את שערותיו בתסכול): זו הטרלה אד פופוליסטית.

שיח כזה יכולת לנהל עם כל אחד מהפילוסופים עלי אדמות על כל עמדה מנומקת שהוא מעלה (למעט כמה פלורליסטים מטורללים שלדעתם כולם צודקים כמוהם).
כעת צא וחשוב מה בדיוק אתה רוצה ממני? האם בגלל שיש פילוסופים רבים שחושבים אחרת ממני אודה שטעיתי, ואומר שהפילוסופיה לא מובילה לכך שיש אלוהים? בעצם התכוונת לתמוך בעריצות הרוב הפילוסופי? לחלופין, האם בגלל שטיעוניי לא שכנעו את רוב הפילוסופים אז אני לא יכול לטעון שזוהי לדעתי הפילוסופיה הנכונה? האם רק פילוסוף שהצליח לשכנע את רוב עמיתיו רשאי לומר שהטיעונים שלו הן הנכונים ושאחרים טעו או חושבים לא נכון?

אני לא רהוט בנושא נעזרתי בויקיפדיה.

טיעונים פילוסופים רבים נשענים על הנחות יסוד שאינן ניתנות להוכחה מדעית למשל בפילוסופיה של הדת, אלא מהוות אקסיומות או הנחות אמונה כבסיס לחקירה רציונלית. המילה אמונה מתאימה כאן.

טיעונים מדעיים מבוססים על ראיות אמפיריות, ניסויים, ותצפיות הניתנים לבחינה, שינוי, אישוש והפרכה על ידי הקהילה המדעית, אך היא תמיד נתונה לשינוי מול ממצאים חדשים. למרות השימוש במילה אמונה ביחס לטבע המציאות נראה נכון במקרה זה להשתמש במילה אמון, היא ייצוג מתאים יותר לאופי המשתנה של תופעות במציאות.

מיכי, אשים בצד לרגע את האבחון הפסיכולוגי בדבר "הטרלה". זה אינו מענה לטיעון אלא פסילה רטורית.
אם יש לך כשל לוגי קונקרטי בדבריי – הצבע עליו. אחרת אין כאן אלא ניסיון לסגור דיון בלי להתמודד עם תוכנו.

ראשית, אתה ממשיך לייחס לי דרישה ל"הפרכה" כאילו ביקשתי להפוך פילוסופיה למדע. לא דרשתי הפרכה אמפירית. הטענה שלי שונה לגמרי: ברגע שאתה משתמש בשפה של "הלוגיקה מכריחה" או "הפילוסופיה הנכונה אומרת", אתה טוען ליומרה של כפייה רציונלית-פומבית. יומרה כזו אינה מדעית, אך היא כן מחויבת לביקורת רציונלית: אי-מעגליות, שקיפות מתודית, ויכולת שיחזור עקרונית אצל משתמשים מיומנים באותם כלים.

שנית, אתה מתעקש לתייג את הטיעון כ"אד פופולום", אף שמעולם לא נטענה כאן טענת אמת מן הרוב. לא נאמר שהתאיזם שגוי משום שהוא דעת מיעוט. הטענה היא מטא-פילוסופית: אם אתה מגדיר "חשיבה פילוסופית נכונה" ככזו שמובילה לתאיזם, וכל תוצאה אחרת מוסברת מראש ככשל חשיבה, הטיה או אופנה – אז הקריטריון ל"נכונות" נקבע בדיעבד לפי המסקנה. זהו כשל מעגלי, בלי קשר לשאלה כמה אנשים מחזיקים בעמדה זו או אחרת.

שלישית, האנלוגיה לברקלי אינה מקבילה למהלך שלך. ברקלי טען שטיעוניו מובילים לאידאליזם, ולכן מי שחולק עליו טועה בשלב מסוים בטיעון. הוא לא טען שהפילוסופיה הנכונה ככזו מחייבת אידאליזם, ולא הגדיר מראש מתודות מתחרות כ"לא פילוסופיות". אתה, לעומת זאת, עובר מרמת הוויכוח על מסקנה לרמת הגדרה של "פילוסופיה נכונה" לפי תוצאה. זה ההבדל המהותי, והוא לב הבעיה.

רביעית, לגבי קאנט: לא נטען שמי שמשכנע את רוב עמיתיו הוא בהכרח צודק, ולא שמי שלא שכנע רוב אינו רשאי לטעון שהוא צודק. זו הצבת איש קש. הטענה הייתה מצומצמת בהרבה: מי שטוען שהלוגיקה כופה מסקנה מציג יומרה שפירושה הוא פומביות ושחזור. כאשר יומרה זו אינה מתממשת באופן עקבי אצל מומחים המשתמשים באותם כלים לוגיים, זהו סימן אזהרה ליומרת הכפייה – לא הכרעה דמוקרטית של האמת.

חמישית, השאלה "מה אתה רוצה ממני" מקבלת תשובה פשוטה. איני מבקש שתודה שטעית מפני שרבים חולקים עליך, ואיני מבקש שתוותר על זכותך לטעון שכולם טועים. אני מבקש שתבחר באחת משתי עמדות עקביות: או שאתה מציג טיעונים חזקים בעד תאיזם ומוותר על השפה של "הפילוסופיה הנכונה כופה זאת" – ואז הדיון הוא דיון פילוסופי רגיל על טיעונים. או שאתה מתעקש שהפילוסופיה ככזו מכריחה תאיזם – ואז עליך לספק קריטריון לא־מעגלי ל"נכונות פילוסופית" ולהסביר מדוע הכפייה אינה משתחזרת אצל רוב המשתמשים המיומנים בלי להפוך כל אי-הסכמה לפגם מושגי בהגדרה.

בשורה התחתונה: מותר לפילוסוף לחשוב שכולם טועים. אסור לו להגדיר "פילוסופיה נכונה" לפי המסקנה שהוא מבקש להוכיח, ואז להגן על הכשל המעגלי באמצעות הטענה שהפילוסופיה אינה מדע. פילוסופיה אינה מדע – אך היא כן מחויבת לביקורת רציונלית פומבית ולאי-מעגליות. אם הדרישה הזו נתפסת כ"אד פופולום", אז המונח עצמו מאבד כל משמעות.

נדמה לי שהקטע הבא מדבריך ממצה הכל ומייתר את המשך הדיון בהטרלות המתמשכות הללו:

"בשורה התחתונה: מותר לפילוסוף לחשוב שכולם טועים. אסור לו להגדיר "פילוסופיה נכונה" לפי המסקנה שהוא מבקש להוכיח."

תרגיל לקורא הנבון: מה ההבדל בין שני הניסוחים הללו?

I rest my case

ההבחנה שהוצגה פשוטה: יש הבדל בין לטעון "אני צודק וכולם טועים" לבין להגדיר ש"רק מי שמגיע למסקנה שלי חושב פילוסופית נכון". זו הבחנה מושגית, לא רטוריקה, ועליה לא ניתנה תשובה.
במקום להתמודד עם זה, בחרת בגיחוך ובסגירת דיון תיאטרלית. זה אולי עובד כסטייל, אבל זה לא מחליף נימוק.
חבל, כי זה דיון פילוסופי, לא תחרות מי מסיים במשפט יותר חד.
אם יש לך הבחנה נגדית או טעות עובדתית להצביע עליה – אשמח.
אם לא, נראה לי שהקוראים כבר מבינים לבד.

מיכי אתה לא שם לב שאתה פשוט מתווכח עם צ׳אט גי פי טי שיוסי מעתיק ממנו אלייך וחוזר חלילה? אתמהה