השפעת נטיות והשקפות מוסריות של חזל על עיצוב ההלכה

השאלה הזאת רלוונטית להרבה מאד הלכות אחרות, בפרט כאלה שנלמדות מדרשות. ספציפית כאן, יש מדיניות כללית שנלמדת מ"והצילו העדה", וזה מקרין על הגישה ההלכתית הכללית לגבי דיני נפשות. אבל ברור לי שחז"ל לא שיחקו משחקים עם הפסוקים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. אחרת זה סתם משחק ובעצם הם עושים מה שהם רוצים (או חושבים). אם יש הלכה שיסודה בסברא הם יודעים לומר זאת, ולא מתביישים. כשמובא מקור (אלא אם זו אסמכתא), אז יש משמעות למקור. הסברא מלווה את הדרשה, או מכוונת אותנו מה לדרוש. לדוגמה, בפסוק "את ה' אלוהיך תירא" ה"את" בא לרבות משהו. הסברא אומרת שמרבים תלמידי חכמים. יש טריגר בטקסט והסברא מכוונת אותנו מה לעשות איתו. לפעמים זה להיפך, הסברא מכוונת אותנו לחפש טריגר טקסטואלי לדרשה.