טומאה
שלום כבוד הרב, הרמב"ם כותב:
"כשם שמותר לאכול חולין טמאים ולשתותן, כך מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ויש לו לטמא את החולין המתוקנין לכתחלה. וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן, שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת – מכלל שכל העם מותרין, ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת"
ורציתי לשאול איך זה מסתדר עם מתנות כהונה?
כלומר עלייה לרגל, קורבנות, וכולי הם דברים ספציפיים בשנה שאדם יכול לומר לפניהם אני עכשיו הייתי טמא וזה בסדר ועכשיו אני יטהר עצמי לפני שאלך וזה מסתדר עם מה שרשם הרמב"ם.
אבל מתנות כהונה ממה שאני מצליח להבין הם דברים יומיומים כמו ראשית הגז, חלה, זרוע לחיים וקיבה,ועוד, ולפי שהדברים הללו כל כך יומיומיים אתה חייב להישאר תמיד בטהרה.
ולהישאר בשמירת טהרה מתמדת נשמע כמו משימה בלתי אפשרית…
מה השאלה? אז קשה. אם לא יכולים שיישמרו טהורים למרות שלא צריך.
אני מנסה להבין קצת את הנושא של טומאה וטהרה, ממה שהצלחתי לקרוא במספר מאמרים טומאה אינה דבר רע במהות שלו ואין לנו עיניין או צורך להיטהר אלה אם אנחנו הולכים לקודש.
אבל כל המאמרים שאלו שקראתי נראים עסותרים את ההלכה כאשר מדברים על מתנות כהונה, כי שם כמו שאמרתי יש צורך להישאר תמיד טהור.
ואז מדברים על הקושי, הקושי הוא אז מה? זה נשמע ממש בלתי אפשרי אם אנחנו היום מתקשים עם ההלכה מה נאמר עם הלכות טומאה וטהרה הזה נשמע בלתי אפשרי לקיום, בגלל זה אני שואל בעצם ייתכן שאני לא מבין היטב את הלכות מתנות הכהונה וישנה דרך שגם שם אין צורך מתמיד לשמור על טהרה ?
וגם ברשותך עמוד הרב אביא שאלה שראיתי ברשת שמנוסחת מאוד יפה לדעתי ומצליחה לשאול היטב לגבי הקושי, אשמח שתתייחס אלייה:
"היום שאחרי המלחמה" שבת בירושלים עם הרב חגי לונדין 055-2901011
ישיבה
בשביל זה יש אינטרנט
"הלכות טומאה וטהרה נראות קשות מאוד ליישום, (למשל לקחת מיטה או ספה למקווה)
מכבידות (הצורך לחשוב כל רגע במה נוגעים),
וכרוכות באי נעימות רבה. (מצב שבו טומאות היוצאות מגופו של הגבר או האישה אינם ענינם הפרטי)
לצורך דוגמא – מצב שמטבעו עשוי להיות נפוץ מאוד – ליל סדר כאשר האישה נידה – עליה להזהר מלגעת באוכל (ולכן גם אינה יכולה לבשל לחג), ואם מישהו ייגע טעות בה או בכיסא שהיא יושבת עליו לא יוכל להמשיך באכילת קורבן פסח (אפילו אם יטבול).
השאלה היא כפולה –
א. האם זה דרכיה דרכי נועם?
ב. איך אפשר לייחל לבניין בית המקדש, ואיתו החזרה אל כל דיני טומאה וטהרה?"
א. יש בהלכה הרבה דברים שאינם דרכי נועם. וכי ממזר הוא דרכי נועם? וסקילת מחלל שבת?
ב. אל תייחל. אני מניח/מקווה שכשנחיה את המצב הזה נבין עד כמה הוא קשה ואיך מסתדרים איתו וגם למה כל זה חשוב.
את הזרוע לחיים וקיבה וראשית הגז אין צורך לשמור בטהרה.
תרומות ומעשרות או שהיו ניתנות פעם אחת בסוף העונה החקלאית או שנותנים אותם כאשר הפירות עוד לא הוכשרו לקבל טומאה.
הפרשת חלה היא יותר בעייתית כי היא יותר יומיומית, אבל גם שם אפשר למעשה להפריש חלה בטומאה (ולשרוף אותה במקום לתת לכהן) או לחלק את העיסה לחלקים קטנים. ראה משנה חלה ב,ג
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer