מה עדיף
מה יותר חמור, לשמש בעת עונה בינונית (-יום ל') או להוציא זרע לבטלה (אם להתאפק הוא בלתי אפשרי)? והאם יש הבדל אם האוננות נעשית לבד או על ידי האישה?
שניהם אסורים. אני לא נותן ייעוץ לעבירות.
אם אתה שואל שאלה עיונית מה חומרתו של כל איסור כזה, אז תשמיש סמוך לווסת הוא איסור דרבנן ולגבי הוצאת זרע לבטלה (גם על ידי אשתו) יש מחלוקת.
לענ״ד מסתבר שביאה דרך אברים מותרת באקראי לדעת התוספות, כך שזה עדיף מלשמש בעונה בינונית.
ביאה דרך איברים היא שפיכה במקום כלשהו בגוף האישה. ראיתי כאן סקירה: https://merkazyahel.org.il/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%96%D7%95%D7%92/
אם הוצאת הזרע נעשית ע"י האישה. האם זה לא נחשב דרך איברים ומותר?
לדעתי לא. זו אוננות ולא ביאה.
החלקת מחוקק (אבהע"ז כג א, בשם ספר חסידים) מעדיף להוציא זרע לבטלה מלעבור על איסור נדה או א"א, האם זה נוגע רק לגבי איסורי דאורייתא או אולי יש למותחו גם לאיסור דרבנן כעונת וסת?
ועוד יש דעות דלא הוי 'לבטלה' כשאינו ראוי להזריע באשתו (בזמני איסור וכדומה), האם אפשר לצרף?
ולאידך גיסא יש פוסקים (בתוכם הש"ך) שסוברים דעונה בינונית הוא רק ביום החודש (לאפוקי יום ל' לאחר חודש מלא, ויום ל"א לאחר חסר), או להפוסקים דרק עונת הוסת אסור ולא כל המעת לעת.
האם יש להיחשב באיזה מהם בשעת הדחק?
כתבתי שאיני עוסק בשאלה מה עדיף, כי שניהם אסורים. האיסור בסמוך לווסת הוא דרבנן. זה הכל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer