מה קודם למה – המוסר או חופש הרצון?

למיטב הבנתי, אי אפשר להאמין במוסר תקף ואובייקטיבי בלי להניח שיש לאדם רצון חופשי (ולכן להאמין בדואליזם), מה שמאפשר לו את החופש לבחור ולשאת באחריות המוסרית של מעשיו.
אבל אחת הסיבות הגדולות להניח שיש לנו רצון חופשי (ונשמה) היא כדי לאפשר לנו להמשיך להחזיק בתפיסה שיש לאדם אחריות מוסרית למעשיו (כך לפחות אני זוכר שהצגת בספרך על חופש הרצון). זה נשמע קצת מעגלי (למרות שזה לא), אבל זה הופך את הראיות להיותו של מוסר תקף או רצון חופשי קיים לחלשות הרבה יותר.
בכל מקרה – איזה הנחה קודמת למה? האם בגלל שאתה מאמין בדואליזם/שיש רצון חופשי (בגלל אינטואיציה בעיקר), אתה יכול לעבור בקלות יותר להנחה הבאה – יש מוסר, או שבגלל שאתה רוצה להמשיך להשתשמש בשיח של מוסר תקף, אתה נאלץ להניח שיש גם דואליזם/רצון חופשי?