מוסר אוניברסלי- מתוקף מה?
שלום הרב מיכאל.
ידועה לי גישתך לגבי ההפרדה בין תורה למוסר. יש את המוסר האוניברסלי, המחייב את כולם, ויש את ההלכה המחייבת את עם ישראל. מדובר בשני מישורים מקבילים. לפי זה איננו לומדים מוסר מההלכה, אלא מהאיטואיציות הטבעיות שלנו.
אם זה כך, מדוע התורה מצווה ״ועשית הישר והטוב״? לכאורה זה גורם לכך שכל המעשים המוסריים נעשים מתוקף התורה, גם אם לא ברור ממנה מהו בדיוק המוסר. לא ברור מדוע התורה בעצם מצווה על העניין הטבעי הזה (מה ה״חידוש״).
שלום חגי.
התורה לא מצווה ועשית הישר והטוב. מוני המצוות לא מונים את זה כמצווה. היא כותבת זאת כדי להבהיר לנו שהתנהגות לפי המוסר הטבעי הוא דרישה דתית. עובדה היא שהתורה גם לא מפרטת מהו אותו ישר וטוב. היא כנראה סומכת על המצפון האוניברסלי שלנו. ראה במחברת הרביעית שלי שללא אמונה באלוהים אין מוסר. אבל זה לא הופך את המוסר לחובה הלכתית אלא לחובה דתית. זה רצון ה' ולא ציוויו.
תודה על התשובה.
לכאורה, התנהגות מוסרית היא דבר בסיסי ביותר ומובן לכולם. מהסיבה הזו הגויים מחוייבים בשבע מצוות בני נוח גם בלי שאי פעם שמעו עליהם ועל תורת ישראל. מדוע שהם ייענשו אם לא קיימו אותם? הרי הם לא חוו מעמד הר סיני משלהם? אלא ברור שהמוסר מוטבע בבני האדם בכל מקום ובכל זמן ואין שום סיבה לצוות עליו. אנחנו מצפים מכולם לקיים אותו, ולכן מי שעובר עליו מתחייב. אם כן לא ברור לי מדוע בכלל התורה צריכה לומר לנו שהמוסר שטבוע בנו הוא רצון אלוהי ושעלינו לציית לו גם אם אינו מצווה. מה התורה מחדשת?
אני ממש לא מסכים. להיפך, עובדה היא שרבים שמגדירים את עצמם אתיאיסטים מחוייבים למוסר. כלומר תיתכן תפיסה שהמוסר מחייב בלי קשר לאלוקים או לחלופין שאם אלוקים לא ציווה עליו הוא לא מחייב כלל. לכן התורה מלמדת אותנו שיש ציפיה של הקב"ה מאיתנו לנהוג באופן מוסרי.
נכון שבמחברתי הראיתי שהתפיסה כאילו ייתכן מוסר בלי אמונה היא שגיאה פילוסופית, אבל עובדה היא שרבים נכשלים בה. ואחרים תולים את המוסר בקונוונציה או בשיקולי תועלת, ובכך מרוקנים אותו מתוכנו. "ועשית הישר והטוב" מלמד שאלו ואלו טועים.
כמדומני הרב אומר בסדרה של תורה ומוסר שהציווי ועשית הישר והטוב אומר לי שאני יכול לסמוך על המוסר, שביסודו מגיע מרגש.
בעצם התורה אומרת לי לתת אמון למוסר כי גם הוא צריך אישור ועוגן שכלי.
הבנתי. בעצם ״ועשית הישר והטוב״ הוא מעין עוגן פילוסופי למוסר האנושי. אנו מצייתים למוסר בגלל שזהו הרצון האלוהי. אז בעצם זה נורא חשוב, כי בלי הבסיס הפילוסופי הזה באמת אין משמעות למוסר. אבל כאן חוזרת הקושייה מהגויים: מדוע שהתורה תחייב עמים נידחים שלא שמעו על תורת ישראל ואין להם שום בסיס פילוסופי למוסר, על חוסר קיום שבע מצוות בני נוח (או ענייני המוסר באופן כללי)? הם מעולם לא צוו על כך, ולמוסר הבסיסי שלהם אין שום בסיס פילוסופי.
אגב, היכן אפשר למצוא את הסדרה על התורה והמוסר?
https://drive.google.com/drive/mobile/folders/0BwJAdMjYRm7INkVVWkswM3ozOEU?usp=drive_web
כך אני הבנתי בדבריו, אולי הוא יתקן אותי.
יש לו בתפריט מקום עם כל השיעורים.
המוסר לא בא מהרגש אלא מהשכל. אלא שהמסקנה השכלית הזאת מבוססת על אמונה בגורם מצווה, שאם לא כן היינו חושבים שזה סתם רגש לא מחייב שטבוע בנו.
מי שבאמת הגיע למסקנה שהמוסר לא מחייב אותו אין עליו תביעה. הוא אנוס. התביעה היא רק למי שהבין שיש מוסר מחייב ולא התנהג על פיו.
תודה רבה פ.
ואם מישהו טועה פילוסופית? למשל אתאיסט שמאמין בחובה מוסרית ולא מבין שאין ביסוס פילוסופי לדבריו, האם עצם אמונתו תחייב אותו על רצח למשל?
יש ביסוס פילוסופי לדבריו, אלא הוא עצמו לא מבין אותו. אם הוא מוסרי אז בעצם הוא מאמין סמוי. ראה במחברת הרביעית.
לכאורה הוא דווקא כופר סמוי. בפועל הוא מאמין במוסר ומקיים אותו, אבל בעצם הנחותיו טמונה ההנחה שאין משמעות למוסר. אם אינני טועה זה דומה למה שאתה אומר כלפי חוזרים בשאלה למיניהם שאמנם קיימו מצוות אבל מערכת האמונות שלהן מלכתחילה הייתה אתאיסטית. ואפילו אפשר לומר את זה על עמים נידחים שיכולים להתנהג באופן מוסרי- הם לא באמת יודעים שהקב״ה מצפה מהם לנהוג באופן מוסרי, ולכן הם בעצם כופרים סמויים (בהקשר המוסרי)
לא הבנתי את הלוגיקה הזאת. איך כופר סמוי? הרי הם כופרים גלויים, שהרי זה מה שהם אומרים בפירוש שאינם מאמינים באלוקים. אלא שמחויבותם למוסר מצביעה על אמונה מובלעת שהם לא מודעים לה.
אסביר את כוונתי. לכאורה אי אפשר לומר שמישהו מתחייב מהמוסר כל עוד הוא לא יודע שזה צו אלוהי. זאת אומרת שסתם אדם שלא שמע על התורה לכאורה לא צריך להתחייב על מקרה של רצח, שהרי לא צווה על כך. זה ממש כמו דין תינוק שנשבע. אמנם מדיני שבע מצוות בני נוח נראה שמתחייבים על המוסר גם בלי ציווי אלוהי, ולכן זה לא ברור לי
ראשית, אמונה באלוקים אין פירושה אמונה במתן תורה. אלוקים (ולא מתן תורה) הוא תנאי פילוסופי לחיוב מוסרי.
אבל יש רבים שלא מאמינים בו (כך הם מצהירים) ובכל זאת מחויבים למוסר. אם הם רוצחים יש מקום לחייב אותם שכן הם מבינים שהמוסר כן מחייב. מה שהערתי הוא שזה גם מצביע על אמונה מובלעת אצלם אבל זה לא בהכרח חשוב לאחריותם המוסרית על מעשיהם. כמו מי שיודע שסכום הזוויות במשולש הוא 180, אבל לא מכיר את האקסיומות של הגאומטריה ולא את ההוכחה. האם ניתן לדרוש ממנו שיידע את המשפפט הזה ויפעל על פיו? לדעתי כן.
דיני שבע מצוות בני נוח לא מלמדים שמתחייבים בלי ציווי. ממש לא. להיפך, בני נח צוו ולכן הם חייבים. אלא שלגביהם הציווי הוא תנאי לחיוב הלכתי, ואנחנו עוסקים כאן בחיוב מוסרי.
תודה רבה על המענה, עזרת לי מאוד בסידור הדברים.
ברשותך, עוד שאלה בנושא: לכאורה נראה מאבות (א, א) שכל העניינים המוסריים המופיעים במסכת מקורם במסורת מהר סיני. ״משה קיבל תורה מסיני… הם אמרו שלושה דברים… וכו׳״. מה דעתך על העניין?
ממש לא נראה לי. יש תיאור של מסירת התורה, אבל זה לא אומר שהדברים שמובאים שם נמסרו במסורת מסיני. להיפך, עד שמעון הצדיק בכלל לא הוצגו דברי תורה שנאמרו מפיו של אדם. תיאור המסירה הוא לקוני ואנונימי, כאילו המוסרים הם צינורות חלולים.
ראה במאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%90-%D7%93%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%94-%D7%99/
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer