מות נסראללה: האם כיהודים עלינו לשמוח?

כן אבל גם "בנפול אויבך אל תשמח "
וגם "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

משמע לי שמותר לשמוח רק על התוצאה הטובה, אך לא על עצם המוות

מהפסוקים אפשר להוציא מה שרוצים. את "באבוד רשעים רינה" הבאתי כביטוי, לא כמקור מחייב. השכל הישר אומר שמותם של רשעים טוב להם ולעולם וזה בהחלט משמח. אם תרצה דרשות על כל הפסוקים אפשר לנפק גם כאלה, אבל זה מיותר.

בנוסף יש לציין ששני הפסוקים (בנפול אויבך ובאבוד רשעים) הם מספר משלי, כך שצריך לדון בפני עצמו עד כמה יש לזה תוקף הלכתי מחייב בתור מקור מהכתובים ולא פשוט מקור לעצות טובות עם חכמת חיים שנובעת מהשראה של רוח הקודש, וכל זה אפילו בלי להתייחס שלא נהוג לפסוק הלכה למעשה מפסוק באופן פשטני, אלא זה נדרש לרוב לעבור את כלי הדרש וההיסק ההלכתיים על מנת לפסוק מהם הלכה.

לגבי המדרש על מעשה ידי טובעים בים- זה נאמר למלאכים (וכידוע – לא ניתנה תורה למלאכי השרת..😉) ודי ברור שזה ששרו ושמחו בני ישראל זה היה טוב וראוי ונדרש (ואדרבה, חזקיהו המלך קיבל ביקורת נוקבת על כך שלא אמר שירה)
ובכל אופן נראה שהמדרש בא להציג מורכבות ביחס למות הרשע מההיבט האלוהי, בבחינת דברי הנביא "החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני י‑הוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה׃" (יחזקאל י"ח, כ"ג) ואולי זו גם היתה טעותו של חזקיהו כמו שמסופר במדרש המפורסם על השיח בינו לבין ישעיהו בזמן שחלה ועמד למות, הוא לקח את חשבונות שמים כמדד לבחון איך להתייחס ולפעול במציאות, דבר שהיה שגוי הן באי אמירת השירה והן בביטול מצוות פריה ורביה.

זאת לא הנקודה. הנקודה היא האם ראוי לשמוח בזמן שיש חטופים ועקורים מבתיהם והמצב בכי רע?

רגש לא חייב להיות דיכוטומי או סטטי, אפשר להיות בצער על המצב הכללי שכבר נמשך שנה, ואע"פ כן לשמוח כשיש סיבה טובה לאור האירועים המשתנים.
לא נראה לי שזה מקדם או עוזר להשבית כל אפשרות לשמחה בתוך ים הבעיות והאתגרים שיש לאומה, אדרבה, דווקא היכולת לציין ולחגוג הצלחות וניצחונות שמתרחשים במהלך הדרך נותן כוח להמשיך להתמודד עם הצרות.

בבחינת דברי המשוררת –
אֶל אֶרֶץ צְבִי.. שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ
הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.