מנהגים שונים בהגייה

יצא לי לפגוש כמה מנהגים שונים בהגיית קמץ, חולם וכדו' אשכנזים, ספרדים, תימנים (שאמי ובלדי גם שונים)- ולכאו' כל הנידון איך להגות מילים הוא בעצם נידון היסטורי- מה היה פעם בבית המקדש, מהו המקור- ולכאו' שמדברים על מציאות לא שייך שכל אחד ינהג כרבותיו, מכיוון שבנידון הזה לדמות של 'הרב' אין שום משמעות מיוחדת, אנחנו רוצים לדעת מהי האמת, מה היה אז- ורק אחד צודק,- שאלה- למה אנחנו נוהגים כרבותינו ולא פשוט מבררים את הנושא, שהרי חלק מהעדות יש להם טענות, ובהנחה שצריך לבדוק מהי האמת- הרבנים של כל עדה ועדה- האם כל אחד בירר ויצא לו בדיוק כמנהגו במקרה?